במדינת ישראל קיימים כמה רבדים ומימדים של שיח בחברה הישראלית, יש את השיח הפוליטי, התקשורתי, הקהילתי והחברתי- ויש את השיח הזהותי, שמדבר על הזהות של מדינת ישראל ועל מגמות בחברה הישראלית, שיח של מהויות בלי מסיכות וכיסויים, הכל אותנטי.

מאמר כזה פורסם שבוע שעבר בעיתון ׳הארץ׳ תחת הכותרת: ״הגיע הזמן שהציבור הליברלי יבין מי היריב שלו: זה לא החרדי, ואפילו לא הביביסט, זו הציונות הדתית״. את המאמר כתב פרופסור אסף שרון, מומחה לפילוסופיה פוליטית וממייסדי מכון ״מולד״.

שרון למד בישיבות דתיות- כך שהוא מכיר היטב את המגזר הדתי לאומי, והוא מסביר בצורה מנומקת למה האויב הכי גדול של הליברליים הם הציונות הדתית ״אנחנו צריכים להגיד להם, חברים- לא מעניין אותנו אחדות. אנחנו לא רוצים אחדות. אנחנו רוצים צדק. אנחנו רוצים שלא נהיה פושעי מלחמה. אנחנו רוצים שיהיה פה שלום. אל תגזלטו, אנחנו לא רוצים אחדות איתכם. הגיע הזמן שהצד הליברלי בישראל יבין מי היריב שלו. האויב הוא הציונות הדתית ותנועת ההתנחלות. לא כמגזר או כפרטים, אלא כאידאולוגיה ומערך מוסדי. זה היריב. זה מי שמנסה להחריב את ישראל כפי שאנחנו רוצים בה. עד שלא נזהה אותם כאויבים, ונמשיך לקשקש ולהתבלבל עם שטויות כמו ״ברית המשרתים״ לא נצליח לצאת מהפלונטר הזה״.

עיתון הארץ הוא אמנם קטן בכמותו, אך הוא מחולק בכל מקומות ההשפעה הציבורים, לכל הפקידים של מערכת הביטחון והתפקידים הבכירים. השיח שנכתב שם הרבה פעמים מקדים את זמנו לפני שהדברים מגיעים לשיח הפוליטי, והתקשורתי והחברתי.

שרון לוקח את הציבור שקורא לעצמו בטעות ליברלי, ומכריז על הציונות הדתית כאויב. לא החרדים אלא הכיפות הסרוגות! איך זה יכול להיות? הציבור הזה כל כך נחמד, לא רב עם אף אחד, מזמין לקפה ומאפה את מי שיורק עליו, ועושה בריתות עם כל מי שרוצה, הוא לא שונא ולא כועס, מלא באהבת חינם לכל עם ישראל. אז למה ׳הליברליים׳ (הם לא באמת ליברליים) כל כך שונאים את המגזר הזה?

כי בניגוד לחרדים, הציונות הדתית רוצה שמדינת ישראל תהיה יסוד כסא ה׳ בעולם, בעומק הנשמה שלנו אנחנו רוצים שתהיה כאן מדינה יהודית וצבא יהודי וכל המרחב הציבורי יהיה על פי היהדות. ואת זה השמאל הפרוגרסיבי לא יכול לסבול, הוא מזהה את הסנטימנט הנשמתי והאידאולוגי הזה מתחת לכל החיוכים ומפגשי האחדות של הדתיים.

מי שיש לו אידאולוגיה פרוגרסיבית (מה שהם קוראים ׳ליברלי׳) לא יכול לעשות אחדות או שלום עם הציונות הדתית, הוא ילחם בה מלחמת חורמה וישחיר את פניה ודמותה.

מה עושים עם המגמה הזו?
ראשית, יש לדעת שמדובר במיעוט רדיקלי, אך בגלל שהוא מיעוט אידאולוגי ובעל הגות, יש לא מעט אנשים שמושפעים מהשיח שלו. כן, למילים יש כוח לשנות תודעה, והתודעה משפיעה על ההתנהגות. ככל שהזמן יחלוף יהיה כאן זרם פרוגרסיבי שילחם בציונות הדתית כמו שנלחמים באויב.

מול האנשים האידיאולוגיים האלו לא צריך להתקפל ולא להתנצל- לא להתנצל שאנחנו אוהבים כל יהודי אבל גם לא נוותר על האידיאולוגיה והתורה שלנו, אנחנו לא הולכים להחביא את הקב״ה כי יש כמה מנותקי זהות שזה עושה להם כאבי בטן. אנחנו נמשיך לגור בהתנחלויות, נמשיך ללמוד תורה, נמשיך להביא את אלוקים לעבודה ולצבא ולא נשאיר אותו בבית הכנסת. גם לא נברך על האוכל בשקט ונמשיך לשים מחיצות בתפילה כדי להפריד בין גברים לנשים.

האנשים האלו לא מחפשים שיקרבו אותם לתורה והם לא מחפשים אחדות אלא מלחמה. אני יודע שזה קשה לקריאה לחלק מהאנשים, אבל יש אנשים שפשוט שונאים אותנו ואין מה לעשות עם זה. לא חייבים לשנוא אותם בחזרה, אפשר לאהוב את נשמתם ולשנוא את מעשיהם הרעים.

אבל דבר אחד בטוח אסור לעשות- אסור לנסות לרצות אותם ולוותר על היהדות שלנו. כי במלחמה שלהם נגדנו אין פשרה, זוהי מלחמת חורמה, עד רידתה, עד ריסוק סופי של האידיאולוגיה, הם לא יתפשרו על פחות מזה.

הדתיים הנאיביים שינסו לרצות אותם, הם סוג של אשה מוכה שחושבת שהמכות יעזרו לשלום בית במקום להבין שיש כאן בעל מכה שצריך ללכת לטיפול. שרון גדל בציבור הדתי ופרש ממנו, הוא לא טיפש ״אני צמחתי שם, אני מכיר את תפיסת העולם״.

אמנם אנחנו לא מתייאשים מהיהודים האלו, אך זה לא תפקידנו להחזיר אותם בתשובה, אפשר גם להשאיר משהו לקב״ה. תפקידנו הוא להפיץ יהדות בכל מקום, כי רוב עם ישראל בריא ורוצה להפגש עם אלוקים ועם תורת ישראל, ולא בגלל המיעוט הרדיקלי הזה אנחנו נוותר על השליחות הציבורית שלנו.

בע״ה נוסיף אומץ, נגדל עמוד שדרה, ונדע את מי לקרב וממי להתרחק.

לתרומה ל”ראש יהודי” – להפצת אור היהדות בתל-אביב ולקירוב לבבות