נצ”מ בדימוס אבי וייס מציג שורת פרשות שלטענתו עומדות להיסגר מבלי שמוצו עד תום, ומפנה אצבע מאשימה כלפי מערכת המשפט. לדבריו, מדובר בדפוס חוזר של טיוח ואי־חקירה יסודית בתיקים רגישים ובעלי משמעות ציבורית רחבה.
בין המקרים שעליהם הוא מצביע נמנית פרשת המרגל הסודי, שתסתיים לדבריו בזיכוי, בטענה של חוסר שפיות זמנית. לטענתו, הפצ”רית מנעה חקירה של קצינים שסייעו לו לכאורה, ואילו היועצת המשפטית לממשלה בלמה בדיקה של הגורמים שאליהם הועבר המידע שאסף.
וייס מזכיר גם את עניינה של רינת סבן, שלדבריו הסתיים באופן חריג כאשר בית המשפט כפה על השר בן גביר לקדם אותה. בנוסף הוא מתייחס לפרשת שדה תימן, שלטענתו צפויה להיקבר מבלי שנבחנו שני היבטים מרכזיים: זהות הגורם שזייף את הסרטון שעמד בלב הסערה, וזהות ההאקר הערבי שהפיץ אותו. לדבריו, מדובר באותו גורם שלטענתו היה מעורב בעבר בזיוף סרטון הנוגע לח”כ משה סעדה.
עוד טוען וייס כי פרשת ההדלפה לא נחקרה כראוי, וכי השופטת שקיבלה את תחקיר השיקרי שקבע כי לא ניתן לאתר את המדליפים, החזירה את תיק החקירה לאותם גורמים שביצעו, לדבריו, חקירה רשלנית ושקרית מלכתחילה.
לצד זאת הוא מציין את האיסור שהוטל על מבקר המדינה לחקור את אירועי טבח ה-7 באוקטובר, שלדבריו עומד בניגוד לחוק ואינו זוכה לחשיפה ציבורית מספקת.
לדברי וייס, מכלול האירועים הללו מצביע על התנהלות משפטית של מפעל טיוח, וטוען כי הממשלה מגלה אוזלת יד ואינה נוקטת אסרטיביות מספקת אל מול מערכת המשפט.
