יגאל מיכאל מימון מותח ביקורת חריפה על מעמדו ותפקודו של בג״ץ וטוען כי במתכונתו הנוכחית הוא מיצה את תפקידו ההיסטורי ואינו יכול להמשיך לפעול כפי שהוא פועל כיום. לדבריו, נדרש שינוי יסודי במבנה המערכת המשפטית, ואף יש מקום לשקול את ביטולו של בג״ץ במתכונתו הקיימת.

לטענתו, בג״ץ חרג מתפקידו כגוף משפטי והפך בפועל לזירה פוליטית שבה מתקבלות הכרעות על בסיס ערכים והשקפות עולם, ולא רק על פי חוק וראיות. הוא מדגיש כי בשונה מבית משפט רגיל, בג״ץ אינו פועל באמצעות שמיעת עדים או בחינת ראיות במובן הקלאסי, אלא מקבל החלטות בעלות השפעה ציבורית רחבה מתוך פרשנות ערכית.

מימון סבור כי עצם האפשרות של בית המשפט לפסוק מתוך תפיסת צדק כללית, ולא רק מתוך לשון החוק, יצרה מצב שבו גוף שאינו נבחר ציבור מחזיק בכוח לקבוע סדר יום לאומי. לדבריו, שופטים ממונים על בסיס מקצועיות משפטית ולא על בסיס תפיסות ערכיות, ולכן אין מקום לכך שיכריעו בנושאים פוליטיים וציבוריים רחבים.

עוד הוא טוען כי פתיחת שערי בג״ץ לעתירות רבות הפכה אותו לזירה לכל מאבק ציבורי. לשיטתו, יש להקים גוף נפרד לעניינים חוקתיים ולהחזיר את בג״ץ לתפקידו המקורי כערכאת ביקורת שיפוטית מצומצמת יותר.