בשיח המורכב על זהות ושייכות במזרח התיכון, נראה כי העדה הדרוזית בישראל מהווה ציר מרכזי ובלתי ניתן לערעור בפירוק נרטיבים ישנים. בריאיון מעורר מחשבה, מסביר חליפה חליפה כיצד הנאמנות וההקרבה של הדרוזים למען המדינה היהודית אינן רק עניין מגזרי, אלא כוח עוצמתי שמשנה את תפיסת העולם הערבי כולו. “אי אפשר להסביר את תופעת יוסף חדד בלי הדרוזים,” הוא קובע, ומדגיש כי השירות הצבאי והסנגור על ישראל בעולם הם “הלכה למעשה” שמנפצת את התפיסות המוקדמות שלימדו את הציבור הערבי.
ההשפעה הדרוזית, לפי חליפה, פועלת כחלוץ לפני המחנה, כשהיא סוחפת אחריה גם נוצרים, מוסלמים בדואים וצ’רקסים בתהליך של התקרבות למדינה. אך המהפכה לא נעצרת בגבולות ישראל. חליפה חושף זווית מפתיעה של “אהבת פרוקסי”: הדרוזים בסוריה, שחלקם שורדים בזכות הסיוע והקשר עם אחיהם בישראל, מפתחים אהדה למדינה דרך הקשר העז הזה. בעולם שבו הורגלנו למלחמות באמצעות שליחים, מתברר כי דווקא הקשר האנושי והערבות ההדדית של העדה הדרוזית הם אלו שפורמים את חומות האיבה ובונים גשר חדש של תקווה וציונות, גם מעבר לגבול.
