המומחה הצבאי אלי בר און מציג ניתוח נוקב על הכשלים הטכנולוגיים של צה”ל, תוך השוואה בין מלחמת יום הכיפורים למציאות הנוכחית. הוא פותח בטענה כי ב-1973 צה”ל נהנה מעוצמה חסרת תקדים, עם כ-2,100 טנקים ומטוסי פנטום מתקדמים, אך למרות זאת ספג אבדות כבדות בשל חוסר מוכנות לאיומי הטילים והסאגרים.
בר און מדגיש כי זלזול הפיקוד הבכיר באיומים אלו הפך את חיל האוויר והשריון לפגיעים וצמצם את יכולת ההכרעה שלהם בשדה הקרב. לטענתו, שגיאה טכנולוגית דומה מתרחשת כעת מול איום הכטב”מים והטילים האיראניים. הוא מציין כי בעוד שבאוקראינה כבר הבינו שכטב”מים משנים את פני המלחמה ומנטרלים כוחות שריון ומטוסים, ישראל “ישבה בשקט” ולא פיתחה מענה הולם בזמן.
כיום, השימוש הגובר של האויב בכטב”מים, ובמיוחד כאלו המונחים בסיבים אופטיים, גובה מחיר יומיומי בחיילים ומציב את ישראל בבעיה אסטרטגית רצינית. בר און קורא לשינוי תפיסתי דחוף, שכן עליונות מספרית אינה מבטיחה ניצחון ללא התאמה טכנולוגית מדויקת לכלי הנשק החדשים של האויב. המסר המרכזי שלו הוא שהשאננות ההיסטורית חוזרת על עצמה, והמחיר משולם בדם בשדה הקרב הנוכחי.
