ד”ר משה ברנט בניתוח ביקורתי ומעמיק של תפיסת הימין הישראלי ומפעל ההתנחלויות. לטענתו, הימין משתמש ברעיון ההתנחלות ככלי לעקיפת חזון ארץ ישראל השלמה וכדרך “לצאת ידי חובה”, במקום לקדם החלת ריבונות מלאה, ישירה ובלתי מתפשרת על כל השטח שממערב לירדן.
ברנט מחדד את מה שהוא מכנה אבסורד מובנה ברעיון המדינה היהודית: בעוד שמקור הזכות ההיסטורי והמוסרי על הארץ נשען על היהדות, אותה יהדות והשאיפה לשמר מדינה בעלת רוב יהודי מוצק, מונעת בפועל את מימוש השליטה בארץ כולה. החשש מהכללת אוכלוסייה מוסלמית גדולה תחת ריבונות ישראלית גורם לימין להירתע מסיפוח אמתי.
בפועל, גישה זו מובילה לדרישות ריבונות חלקיות בלבד, המתמקדות בשטחים פתוחים ובנקודות יישוב יהודיות תוך התעלמות ממרכזים פלסטיניים מרכזיים כמו ג’נין וטולכרם – צעד שברנט מגדיר כבלוף שאינו מגשים את החזון. לשיטתו, השטח שבו תופסות ההתנחלויות הוא שולי יחסית, והתמקדות זו הופכת למשימה מתמשכת שאינה מקרבת את היעד של ארץ ישראל השלמה, שניתן להשגה אך ורק באמצעות סיפוח מלא. דפוס זה משתקף לדבריו גם ביחס לרצועת עזה, כאשר הרצון להיפטר מהאוכלוסייה המוסלמית הוביל להפקרת השטח, ולהימנעות מכיבוש מלא והטלת ממשל צבאי.
