סא”ל במיל’ אלי דקל, מומחה למודיעין שטח ולצבא מצרים, מציג ניתוח מדאיג בנוגע לכוונותיה האסטרטגיות של מצרים כלפי ישראל. לדבריו, התחזיות האופטימיות שליוו את הסכמי השלום, לפיהן צבא מצרים יצמצם את כוחותיו הסדירים ויעבור למערך מילואים, לא התממשו אפילו ברמת הגדוד הבודד. נהפוך הוא, מאז חתימת ההסכמים, הצבא המצרי רק הולך ומתעצם ברמת אינטנסיביות הולכת וגוברת.
דקל טוען כי מצרים מעולם לא חפצה בשלום אמת ארוך טווח, וכי המניעים העמוקים שלה עוינים את ישראל במהותם. מעבר לעוינות ההיסטורית, דקל מצביע על איום אסטרטגי חדש שמטריד את מנוחתם של המצרים: היוזמה להקמת נתיב סחר יבשתי שיחבר את הודו לנמל אשדוד דרך סעודיה. פרויקט כזה, המבוסס על רכבות מהירות, עשוי להוות תחליף חלקי ומשמעותי לתעלת סואץ, שהיא נכס כלכלי ואסטרטגי עליון עבור מצרים.
לפי הניתוח, פריצת הדרך של הסכמי אברהם והפוטנציאל לנורמליזציה עם סעודיה נתפסים בקהיר כאיום ישיר על האינטרסים הלאומיים. דקל סבור כי המצרים נחושים לסכל את המהלכים הללו בכל דרך. בעוד שבשלב זה הפעילות היא דיפלומטית בעיקרה, מצרים מכינה את צבאה לאפשרות שבה המאמצים המדיניים ייכשלו, והיא תידרש להפעיל כוח צבאי כדי להגן על מעמדה הכלכלי והאסטרטגי באזור.
