דוד אוחנה מציג ביקורת חריפה על התנהלות הדרג הפוליטי ועל המערכת המשפטית, תוך התמקדות בבחירת מבקר המדינה ובמתח מול בית המשפט העליון. לטענתו, הפוליטיקאים מחמיצים הזדמנות אסטרטגית משמעותית בכך שאינם מנצלים נכון את המועמדים העומדים לרשותם.
במרכז דבריו עומדת דמותו של השופט יוסף אלרון. אוחנה מתאר את אלרון לא רק כמועמד ראוי, אלא כאדם המתאים ביותר לתפקיד מבקר המדינה דווקא בשל היחסים המתוחים שלו עם עמיתיו בבית המשפט העליון. הוא מדגיש כי אלרון ביקש להתמודד מול יצחק עמית, ורואה ברוח הלעומתית הזו נכס שניתן למנף לטובת ביקורת המדינה.
אוחנה תוקף את חוסר היכולת של המערכת הפוליטית להרוויח פעמיים, מצד אחד להכניס שופטים המייצגים את ערכיהם לבית המשפט העליון, ומצד שני להציב דמות כמו אלרון בעמדת השפעה שתבקר את המערכת ממנה הוא מגיע. הוא מכנה את ההתנהלות הנוכחית כקרקס וטוען כי חוסר התחכום הפוליטי הופך את הפוליטיקאים ללעג בעיני הציבור ומחזק את כוחם של השופטים.
לסיכום, אוחנה קורא לשינוי גישה במינויים בכירים, תוך שימוש בדמויות בעלות אמירה לאומית וביקורתית ברורה כלפי רשויות המדינה, במקום להסתפק בהחלטות שנתפסות בעיניו כחסרות מעוף או היגיון פוליטי.
