ד”ר צבי סדן משרטט תמונה מדאיגה של המציאות הפוליטית והחברתית בימינו, כשהוא מצביע על מה שהוא מכנה “דת הפרוגרס” ככוח המניע מאחורי התפרקות המושגים הבסיסיים ביותר בחברה. לדבריו, המושג “פרוגרס” הפך למילה ריקה שמאחוריה מסתתרת פרשנות שרירותית לדמוקרטיה, כזו שאינה נשענת על יסודות פילוסופיים קלאסיים כמו אלו של מונטסקייה או רוסו, אלא על רצונותיו המשתנים של קומץ אנשים. סדן טוען כי הפרוגרס מוביל למציאות נטולת הגדרות, שבה ניתן להפוך כל ערך ל”פלסטלינה” בידי היוצר, מה שיוצר בסופו של דבר כאוס מוחלט.
במרכז הניתוח שלו עומדת הטענה כי הכיוון המרכזי של התנועה הפרוגרסיבית הוא הרס המוסדות הקיימים, מתוך הנחה מוקדמת שהם דכאניים ורודניים מיסודם. לפי תפיסה זו, אפילו מדינה דמוקרטית נתפסת כישות רודנית מעצם היותה כופה את עצמה על הפרט, ולכן יש להשתחרר ממנה. סדן מציין כי תהליכים אלו אינם חדשים וכי הוגים כמו תומס הובס כבר הזהירו מפניהם בעבר, אך כיום אנו עדים להעצמה חסרת תקדים של מגמות אלו, שבהן המטרה האידיאולוגית מקדשת את הריסת הדמוקרטיה עצמה.
סדן מחבר את המגמות העולמיות הללו למציאות הישראלית, תוך העברת ביקורת חריפה על מי שהוא מכנה “נסיכי הליכוד לשעבר”, ובראשם דן מרידור. הוא טוען כי דמויות אלו אימצו מנטליות המקדמת שלטון מיעוט במסווה של “אליטה נאורה”. לדבריו, מדובר בתפיסה הגורסת כי קבוצה מסוימת יודעת טוב יותר מהעם מה נכון עבורו, ובכך היא מתחברת לערכי הפרוגרס שחדרו למשרדי הממשלה ולעולם המערבי כולו. בסופו של דבר, סדן מתריע כי התפרקות המושגים והמוסדות מובילה בהכרח להתפרקות החברה ולאובדן השכל הישר והיכולת לקיים דיאלוג אמיתי.
