הרב אליהו בן אשר מנתח את הדינמיקה המורכבת של יחסי ישראל-ארה”ב ומזהיר מפני הנטייה הישראלית לקיצוניות רגשית. לדבריו, הציבור הישראלי נוטה לנוע בקיצוניות בין תחושת אובדן מוחלט לבין אופוריה של ניצחון בכל החזיתות, לעיתים בטווח של יומיים בלבד, בעוד שהמציאות האסטרטגית מורכבת והדרגתית בהרבה. בן אשר מדגיש כי למרות התלות העמוקה של ישראל בארצות הברית, אין מדובר במצב של “חיים או מוות” מיידי. הוא מסביר כי גם בתרחישים של אמברגו נשק או צמצום תמיכה, למדינה יש מרחב תמרון, יכולת למצוא מקורות חלופיים והיסטוריה של מדינות אחרות שהצליחו לשמור על כשירות מבצעית לאורך זמן גם ללא אספקת חלפים סדירה.

התלות האמריקאית, לטענת בן אשר, אינה “צינור חמצן” שניתוקו יוביל לקריסה רגעית, אלא מערכת יחסים ששינוי בה יגבה מחירים כלכליים ואסטרטגיים כבדים בטווח הארוך, אך לא יביא לחיסולה של המדינה. הוא מציין כי פגיעה אמריקאית אנושה בישראל תדרוש מארה”ב לשלם מחיר עצמי לא מבוטל, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלהם בטווח המיידי. בסיכומו של דבר, בן אשר קורא לבחון את יחסי הכוחות בפרופורציות הנכונות, מתוך הבנה שההתנתקות המוחלטת שממנה חוששים רבים היא תרחיש קיצוני שאינו מאפיין את המציאות המדינית או את דפוסי הפעולה של מנהיגים כמו דונלד טראמפ.