בניתוח אסטרטגי מעמיק מזהיר האלוף במיל’ גרשון הכהן מפני מגמות אזוריות רחבות המאיימות על מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית. לדבריו, טורקיה בהובלת ארדואן שואפת להחיות את ימיה של האימפריה העות’מאנית, שאיפה הכוללת דומיננטיות מחודשת במרחב הסורי והימי, ואף השפעה על ירושלים. הכהן מדגיש כי הטורקים פועלים לביסוס “המולדת הכחולה” בים התיכון, תוך הגדרת מים כלכליים רחבים ושימוש בצי הטורקי להפגנת נוכחות, כפי שניתן לראות גם בכיבוש צפון קפריסין הזוכה לשתיקה מצד הקהילה הבינלאומית.

מעבר לשאיפות הטורקיות, הכהן מצביע על ניסיון מכוון של מדינות האזור, בהן מצרים, ירדן וסעודיה, לבודד את ישראל מבחינה כלכלית ואסטרטגית. דוגמה מובהקת לכך היא הניסיון לעקוף את פרויקט ה-IMEC (מסדרון התובלה מהודו לאירופה דרך ישראל) על ידי חידוש “המסילה החיג’אזית” שתחבר בין טורקיה למכה דרך סוריה וירדן, ובכך תמנע מישראל את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בחיבור היבשתי.

בנוגע למצרים, הכהן מציג עמדה ביקורתית וטוען כי מדובר ב”שלום של נראות”. לטענתו, מצרים אפשרה במודע את התעצמות חמאס ברצועת עזה דרך נתיבי הברחות, מתוך אינטרס לשמר את עזה כגורם המקיז את דמה של ישראל ומחליש אותה. המטרה המשותפת של רבות ממדינות האזור, לדבריו, היא למנוע מישראל להפוך למעצמה בעלת השפעה מכרעת, ולצמצם את מרחב התמרון האסטרטגי שלה.