במאמר דעה וניתוח פוליטי מרתקד”ר חיים שיין – מרצה למשפטים ופובליציסט, שופך אור על המורכבות הדמוקרטית המאפיינת את תנועת הליכוד ערב הבחירות המקדימות. בשיחתו, הוא מגדיר את הליכוד כמפלגה היחידה בישראל המקיימת הלכה למעשה דמוקרטיה פנימית רחבה בקרב כ-150,000 מתפקדים, תופעה שהוא מכנה “מפלגת נשמה ושטח”. עם זאת, לצד השבחים על המנגנון הדמוקרטי, ד”ר שיין אינו חוסך בביקורת ובחששות מפני המחיר הכבד שגובה השיטה.
לדברי ד”ר שיין, האתגר המרכזי בפריימריז טמון בעירוב שבין אידיאולוגיה לאינטרסים אישיים צרים. הוא מצביע על הבעייתיות שבהיעדר ייצוג לקבוצות אוכלוסייה שאינן מיוצגות על ידי המנגנון המפלגתי, מה שמאלץ את ראש המפלגה להשתמש בכלי ה”שיריונים” כדי לאזן את הרשימה לכנסת ולפנות לקהל בוחרים רחב יותר. שיין מדגיש כי הדאגה הגדולה ביותר שלו היא מפני “חברי כנסת מכאניים” שעלולים להיפלט מהרשימה ולבחור בדרך של השמצות תקשורתיות כנקמה על אי-בחירתם, במקום לזכור את נאמנותם לתנועה ולמטרה המשותפת בבחירות הכלליות.
במהלך הדיון עולה שאלת היעילות של הפריימריז מול שיטת ה”ועדה המסדרת” שהייתה נהוגה בעבר. בעוד שיש הטוענים כי הפריימריז מייצרים כאוס ומערערים את המשמעת המפלגתית הדרושה לדמוקרטיה יציבה, ד”ר שיין טוען כי במציאות הישראלית הנוכחית, קשה לדמיין ועדה שתזכה לאמון גורף מצד המתפקדים. הוא מסכם כי למרות הפגמים, הוא מעדיף שחברי השטח הם שיקבעו את פני הרשימה ולא הנחתות מלמעלה, שכן בסופו של יום, המאבק האמיתי הוא על דעת הקהל במדינה כולה ולא רק על לבם של מתפקדי המפלגה.
