בדיון נוקב שעסק בניהול המערכה ובסוגיית החטופים, מציג החוקר והאנליסט יאיר אנסבכר ניתוח ביקורתי על בחירותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. במהלך השידור ב-TOV, עולהה תזה המשרטטת שתי אפשרויות שעמדו בפני נתניהו עם פרוץ המלחמה: האחת, להיות “צ’רצ’יל”, דמות של מנהיג היסטורי המציב את האינטרס הלאומי והכרעת האויב מעל לכל, תוך הבהרה כי סוגיית החטופים תידון רק לאחר הניצחון. האפשרות השנייה, שבה בחר נתניהו לפי פיני יחזאלי, היא להיות “הישראלי”, מנהיג שפועל מתוך רגש ותשוקה להחזיר את השבויים הביתה, גם במחיר של עיכוב המטרות הצבאיות.

על פי אותה תפיסה, נתניהו התפתה ללכת לעסקת חטופים מתוך “לב ישראלי”, מתוך מחשבה שיוכל “למסמס” בהמשך את ההתחייבויות המדיניות שנכפו עליו, כמו הקמת מדינה פלסטינית, ולחזור למסלול ההכרעה. אולם, יאיר אנסבכר מסרב לקבל את הניתוח המרכך הזה וקובע נחרצות כי “זה לא מתכתב עם המציאות”. אנסבכר טוען כי התזה לפיה נתניהו פעל מתוך מניעים רגשיים היא אולי נחמדה ומתאימה לתומכיו, אך היא חסרת אחיזה במציאות הצבאית והמדינית בשטח.

לדברי אנסבכר, סוגיית החטופים שימשה עבור נתניהו כ”תירוץ אסטרטגי”. הוא רומז כי המציאות מאחורי הקלעים קשה ונוקבת הרבה יותר, ומעלה סימני שאלה כבדים לגבי המטרות האמיתיות שעומדות בבסיס קבלת ההחלטות של הדרג המדיני. הדיון מדגיש את הפער המעמיק בין ההצהרות על “ניצחון מוחלט” לבין הפעולות בפועל, ומציף את השאלה האם מדובר בתמרון פוליטי מורכב או בכשל אסטרטגי שבו המדינה נמנעת מנקיטת המעשה הנדרש לצורך הכרעה ברורה של האויב.