ד”ר מרדכי קידר מציג תמונה מדאיגה באשר לשורשיה האידיאולוגיים של התנועה האסלאמית בישראל, ומזהיר כי שני פלגיה חולקים מטרה משותפת: שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. לדבריו, בבסיס התפיסה של האחים המוסלמים ניצבת האמונה כי היהדות היא דת בטלה, המכונה ‘דין באטל’, וכי שטחה של ארץ ישראל כולה מהווה הקדש מוסלמי, או ‘ואקף’, השייך לדת האסלאם. בראיון שנערך עם טל יוסף ברקאי, מנתח קידר את ההבדלים המהותיים בין שני הפלגים ומסביר מדוע דווקא הפלג הדרומי, בהנהגת מנסור עבאס, מהווה איום מתוחכם ומסוכן יותר מזה של הפלג הצפוני.

בעוד הפלג הצפוני בראשות שייח’ ראאד סלאח בחר בדרך של התבדלות ושלילת השתתפות בבחירות לכנסת, הפלג הדרומי פועל בשיטה מורכבת בהרבה. קידר מגדיר זאת כ’ג’יהאד לבן’. בשיטה זו, אנשי התנועה מקבלים את המדינה בדיעבד רק כדי להשתמש במוסדותיה, בתקציביה ובמנגנונים הדמוקרטיים שבה כדי להחליש אותה ולערער את יסודותיה מבפנים. קידר מציין כי מדובר בהצגה כפולה: בשעה שכלפי חוץ הם מציגים מצג של מתינות ואזרחות טובה, בערבית נשמעות הצהרות נחרצות השוללות כל זיקה יהודית לארץ ולירושלים.

ביקורת חריפה מופנית כלפי המערכת הפוליטית, המשפטית והתקשורתית בישראל, שלטענת קידר מכשירות את דרכה של רע”מ למרות הסתייגויות מפורשות בחוק. קידר מותח ביקורת על גורמים שפועלים בניגוד לסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת ומאפשרים את השתלבותם של גורמים השוללים את אופייה היהודי של המדינה. הוא מכנה את ההתנהלות הזו ‘גזענות של ציפיות נמוכות’, שכן גורמים ליברליים נוטים לפטור את הפעילים האסלאמיסטים מאחריות לעמדותיהם האנטי-ציוניות, בעוד הם אינם מהססים לפסול אישי ימין מהתמודדות בבחירות.

במהלך הדיון עם טל, עולה כי אשליית המתינות של המפלגות הערביות היא מסוכנת. קידר מבהיר כי ללא קשר לניסיונות השיח בנושאים אזרחיים או במאבק בפשיעה, המפלגות הערביות נמצאות תמיד בקונפליקט לאומי מול מדינת ישראל. עמדה זו הופכת אותן למשענת בלתי אפשרית לקואליציה או להכרעות אסטרטגיות בתחומי הביטחון הלאומי.

נוסף על כך, דנים השניים בכשל המערכתי של רשויות האכיפה והפרקליטות. קידר מצביע על כך שהתייחסות המדינה לתופעות כמו הברחות נשק, פשיעה מאורגנת וגניבות רכב כעבירות פליליות רגילות היא טעות אסטרטגית. לדידו, מדובר באיומים לאומניים מובהקים שעלולים להוביל להתלקחות רחבה בשעת מבחן, כאשר האיום אינו רק פלילי אלא ביטחוני במהותו, המעמיד בסכנה את חוסנה של המדינה.