בשיחה על המצב הביטחוני, מתאר הפרשן יוני בן מנחם מציאות מדאיגה שבה איראן מנצלת את סוריה כצינור להברחת אמצעי לחימה קטלניים לתוך לבנון. על פי הערכותיו, מדובר במאות קילוגרמים של חומרי נפץ מסוג TNT ו-C4, אשר עוברים את הגבול באמצעות רשתות הברחה מקצועיות. לדברי יוני בן מנחם, מטרתם של משלוחים אלו מורכבת ונועדה לשרת מספר תרחישים אפשריים עבור ארגון חיזבאללה.
יוני בן מנחם מציין כי בימים האחרונים רשם צבא לבנון הצלחה מודיעינית כאשר תפס מספר משלוחים של חומרי נפץ אלו ואף עצר שני פעילים של חיזבאללה שהיו מעורבים בקבלת המשלוחים. הצבא אף פרסם צילומים רשמיים של הציוד שנתפס. בעקבות כך נוצרה סערה פוליטית בתוך לבנון, כאשר גופים פוליטיים שאינם משתייכים לחיזבאללה טוענים כי מדובר בהכנה להתנגשויות פוליטיות אלימות מבית.
קיים חשש כבד במערכת הפוליטית הלבנונית שחיזבאללה מתכנן לחסל בכירים במדינה, כמו הנשיא ג’וזף עאון או ראש הממשלה נוראב סלם, וזאת כדי לטרפד תוכניות אמריקניות וישראליות לפריסת צבא לבנון בדרום המדינה במקום כוח יוניפי”ל. יוני בן מנחם מדגיש כי גופי המודיעין הישראליים מעריכים שהערכות אלו אכן מבוססות. לצד האפשרות של מלחמת אזרחים, יוני בן מנחם מעלה תרחיש חמור נוסף שבו כמויות אלו של חומרי נפץ נועדו להרכבת רחפנים חמושים מתקדמים הפועלים באמצעות סיבים אופטיים.
מדובר בטכנולוגיה שישראל טרם מצאה לה מענה טכנולוגי מלא, והשימוש בה עשוי להוביל לתקיפת ישראל בנחילי כטב”מים. האויב, לדברי יוני בן מנחם, אינו מורתע ואינו שוקט על שמריו, אלא מנצל את התקופה הנוכחית כדי להתכונן למתקפה מתואמת עם איראן ומלחמת אזרחים פנימית בלבנון. בן מנחם מכנה את השקט הנוכחי בשם ‘מנוחת הלוחם’ ומסביר כי מדובר בשקט מדומה שבו ארגוני הטרור ממשיכים לצבור כוח.
הוא מזהיר כי ברגע שיופר השקט, האפשרויות כוללות פיגועי מכוניות תופת, התנגשויות פוליטיות או מתקפות רחפנים קטלניות. להערכתו, המועד המשוער להתפתחויות מסוג זה עשוי להיות סביב מועד הבחירות בישראל או מיד לאחריהן, ואף לפני הבחירות בארצות הברית. יוני בן מנחם מתריע כי גם אם המאמצים המרכזיים מתמקדים בחיזבאללה, קיים איום מצד שלוחות איראניות נוספות כגון המיליציות בעיראק, שפועלות מתחת לרדאר המודיעיני.
הוא מציין כי מליציות אלו כבר ביצעו תקיפות נגד תשתיות סעודיות לאחרונה, מה שמעיד על היכולת והכוונה להשתמש בפרוקסי כדי לבצע מתקפות נגד ישראל או מדינות המפרץ, תוך כדי ניצול חולשתה של הממשלה העיראקית שאינה שולטת באותם גורמים.
