היום, ב' בשבט, מצוין ההסכם ההיסטורי, הראשון והפחות מוכר, אשר נחתם בין ההסתדרות הציונית לבין ערביי ארץ ישראל.
שמואל פריד מארח את מיכאל לובוביקוב שמסביר את הרקע ההיסטורי ואת חשיבות ההסכם.
ב-1919 – אחרי מלחמת העולם הראשונה, הבריטים שלטו בארץ ישראל לאחר הדחת הטורקים. על מנת לייצר "שקט תעשייתי" באיזור הם ניסו לכונן שלום בין היהודים לערבים שישבו כאן. כתוצאה מכך, התקבל הישג היסטורי של הכרה מצד התנועה הערבית בתנועה הציונית ושיתוף פעולה בהצמחת האיזור ובהגשמת החזון הלאומי של שני הצדדים.
אז לא דובר בכלל על פלסטינים, שלטענת לובוביקוב זו בכלל המצאה שמקורה 50 שנים אחר כך, אלא על "העולם הערבי".
ההסכם כלל סעיפים שעל רקע המציאות כיום נראים רחוקים מאוד, כמו שיתוף פעולה כלכלי ועידוד עליית יהודים – מה שהיווה מנוע צמיחה.
מדוע בסופו של דבר לא יצא ההסכם לפועל?
בשל התנגדות בקרב גורמים ערביים, כשבראשם המופתי אמין אל חוסייני, אליהם הצטרפו בהמשך גם קולות אירופאיים.
חוסייני היה אחראי גם לפרעות של שנות ה-20, במהלכן בוצע הטיהור האתני הראשון כלפי יהודים והם גורשו באכזריות ממקומות בהם גרו מאות שנים – כאלה שמוכרים היום כערבים כמו עזה, שכם וג'נין.
לובוביקוב מקוה שעם הקמת הממשלה החדשה, יעשה תיקון שימשיך את הקו שהתחיל ב-1919 ולא יתבסס על כניעה וויתור כפי שמובילה המגמה בשנים האחרונות.
מה הפתרון שישים קץ לסכסוך?
צפו בראיון המלא.
