פרופ' מיכאל בר זוהר, סופר, היסטוריון, ביוגרף וח"כ לשעבר מסביר על הקשיים של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות:

בשנים 1950-1953 מדינת ישראל – אז מדינה צעירה – הייתה על סף חרפת רעב. בן-גוריון ידע שמוצרי היסוד – סוכר, שמן וקמח – יספיקו לישראל לשלושה חודשים בלבד. תקופה זו ידועה בשם "תקופת הצנע" שבה הוגבלה רכישת המזון לכל תושב. גם תחום הדיור היה במשבר, כשבאותה עת חיו 200 אלף איש באוהלים.

ההנהגה חיפשה כל דרך לשפר את מצב המשק הישראלי. דרך אחת שמצא בן גוריון היא מכירת אגרות חוב של BOND. פתרון נוסף היה הסכם השילומים מגרמניה – כספים ששילמו הגרמנים כפיצוי על רצח היהודים בשואה ועל הפגיעה בנפשם וברכושם.

הסכם זה הוביל למשבר הפנים-חברתי הגדול ביותר שידעה המדינה עד אז: בירושלים נערכה הפגנה גדולה בה מחו 50 אלף איש נגד ההסכם. מי שעמד בראש המחאה היה מנחם בגין, שהיה מחוץ למשחק הפוליטי זמן מה, ובעקבות הפרשה חזר לכנסת ונאם נאום חריף בהפגנה שאף הוביל להתנפלות אלימה על הכנסת.
המשבר הסתיים בסופו של דבר באמצעות הצבעה בכנסת ששמה סוף לסוגיה הזו.

פרופ' בר זוהר משווה בין המשבר החברתי דאז לזה שמתרחש היום בארץ ובשאר העולם: לדבריו, הדמוקרטיה חווה טלטלה בשל תגובות הנגד של השכבות החלשות יותר – "Underclass" – שכבר אינן מקבלות באותו כובד ראש את החלטות הדרג הבכיר כמו בעבר. ניתן לראות זאת קורה באמריקה, בברזיל, בצרפת ובגרמניה שבה היה נסיון הפיכה לא מזמן.

כיצד יכול חלק מהחברה – מהשכבות הלא משכילות – לטלטל את המדינה כולה?

מהו הפתרון, לדעת בר זוהר, לקרע החברתי בארץ?

צפו בראיון המלא שלו לאלעזר שטורם.

"הלואי ונהפוך להיות הונגריה, אולי נהיה סוף סוף דמוקרטיה"