ד”ר ענאן ווהאבי מנתח את מאפייני ההצבעה ומעמדה הפוליטי של העדה הדרוזית בישראל, ומסביר כי דפוסי הבחירה בקרב בני העדה מורכבים ושונים ממה שמקובל לעיתים לחשוב. לדבריו, הדרוזים אינם פועלים כמקשה פוליטית אחת ואינם כבולים לנאמנות עיוורת למפלגה מסוימת, אלא מציגים פסיפס פוליטי מגוון וישראלי לחלוטין. נתוני ההצבעה מעידים כי כ-91% מהקולות במגזר הדרוזי ניתנים למפלגות ציוניות, דבר הממחיש את שורשי החיבור העמוק שלהם למדינה ואת היותם חלק בלתי נפרד ממרקם החיים והביטחון הלאומי.
נאמנותם של הדרוזים מופנית בראש ובראשונה למדינת ישראל ולא לסיעה פוליטית כזו או אחרת, והמרחקים האידיאולוגיים בין הגושים נתפסים בעיניהם כקטנים יחסית. מניעי ההצבעה נובעים בעיקר משיקולים מקומיים ופרקטיים, במטרה לפתור בעיות ממוקדות ובוערות דוגמת מצוקת הבנייה, אישורי תכנון, קנסות על בנייה ללא היתר והסדרת המעמד החוקי של מבנים ביישובים הדרוזיים. סוגיות אלו, כפי שמציין ד”ר ווהאבי, ניתנות לפתרון מהיר כאשר קיים רצון טוב מצד השלטון.
לצד הנושאים האזרחיים, החברה הדרוזית עוקבת בדאגה ובערנות רבה אחר ההתפתחויות הביטחוניות והאיומים על אחיהם שמעבר לגבול, ומעריכה מנהיגות שמגלה מחויבות להגנתם בעת צרה. מתוך ראייה זו של שותפות גורל, בני העדה מצפים מהרוב היהודי ומכלל החברה הישראלית להתאחד, להתעלות מעל מחלוקות צרות ולהפגין לכידות מול הסיכונים והאתגרים המשותפים.
