"זכות ההפגנה היא ערך יסוד בדמוקרטיה אבל חופש ההפגנה איננו חופש לעצור את המדינה. מי שאמר את זה לפני 20 שנה הוא נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר אהרון ברק, זה היה נכון אז – וזה נכון גם היום. חופש ההפגנה איננו רישיון לדרדר את המדינה לאנרכיה, לתוהו ובוהו – מדינה ריבונית לא יכולה לסבול אנרכיה.
לפני כשני עשורים בהתנתקות המחלוקת הייתה קשה לא פחות, כשממשלת ישראל החליטה להוציא אנשים מבתיהם, אנשים מקבריהם, להחריב ישובים, להחריב את מפעל חייהם של אנשים. המתנגדים היו בטוחים שזוהי תחילת חורבן בית שלישי, והם יצאו למאבק ציבורי נוקב ועוצמתי שהקיף ציבורים גדולים במדינה – אבל המאבק הזה לא חצה קווים אדומים. לא ראינו אז את מה שראינו היום. המפגינים אז לא קראו למרי אזרחי, לא תקפו שוטרים, לא קראו לסרבנות, לא הוציאו את כספם מהמדינה ולא הוציאו את דיבת הארץ רעה. ראשי האופוזיציה לא עודדו חסימת כבישים, לא חצו קווים אדומים ולא קראו לאנרכיה. אז האופוזיציה התנהגה באחריות, היום האופוזיציה מתנהגת בחוסר אחריות.
אני יודע שיש ראשי מפלגות באופוזיציה שמתנגדים לקו הקיצוני הזה. אני קורא לאנשים האחראים הללו להשמיע את קולם. אם לא נעשה כך, המצב רק ילך ויתדרדר. אם נמחק היום את הקווים האדומים מצד אחד, מחר הם יימחקו מהצד השני.
אני מבקש מכולם להקשיב לאסתי יניב, ששכלה שלשום את שני בניה. ברגע הקשה ביותר היא קראה לאחדות, והיא צודקת. אני קורא להרגעת הרוחות והפסקת האלימות. נמצע דרך בקרוב להדברות ולהסכמות. לא נרים את ידינו איש על רעהו, כי אחים אנחנו. אין לנו מדינה אחרת".
