שיח פנימי במערכת הפוליטית והמשפטית בישראל מעלה טענות חריפות על נטילת סמכויות מצד בג”ץ – גם בתיקים שכבר התייתרו בפועל. “אני עדיין חושש שבג”ץ ייתן החלטה גם בתיק הזה, למרות שהוא כבר מיותר בעקבות עמדתו של רונן בר,” אומר האב השכול איציק בונצל, “אבל הם יעשו זאת כדי להכריז שהם בעלי הסמכות העליונה.”

לטענתו, ממשלת ישראל עושה נכון כאשר היא מנסה למנוע את קבלת הסמכות על ידי בג”ץ – אך לא עושה מספיק. “בג”ץ לא מוסמך לקחת לעצמו סמכויות. זה כתוב בחוק. אז למה הממשלה לא מודיעה לבג”ץ במפורש: אין לכם סמכות – ואנחנו לא משתפים פעולה?”

הוא מבקר גם את ההחלטה לשלוח את עו”ד ציון אמיר לדיון, במקום פשוט לסרב להליך כולו. “הציפייה שבג”ץ יכבד את סמכויות הרשות המבצעת כבר אינה ריאלית. אז למה ממשיכים לשחק לפי כללים שבג”ץ עצמו מפר?”

השאלה המרכזית שמנחה את הדיון, לדבריו, היא אסטרטגית: האם להשאיר את המגרש הפוליטי־משפטי עם “שער ריק”, או להיאבק חזיתית על כל צעד. “נעשו הרבה טעויות – עכשיו הזמן לתקן אותן.”