"כתבתי מספר מכתבים לנתניהו", אומר יואל ישורון, "השחקן המרכזי הוא בג"צ, ויש שתי מטרות – בג"צ רוצה לשמר את כוחו הבלתי נתפס והוא נלחם על כוחו. שנית, השמאל הפוליטי בישראל התרסק, והוא שם את יהבו על בג"צ כדי שיפתור לו את הבעיות הפוליטיות. בג"צ הוא השחקן הראשי".
ישורון מתנגד לפשרה, שבעיניו היא נתפסת ככניעה: "פשרה או כניעה זה לתת לגיטימציה, ולהפוך את האנרכיה לכלי אפקטיבי לסרס את שלטון הימין, כדי לסרס את נתניהו, כדי לחזק את השחקנים האלה – פרקליטות, יועמ"ש, בג"צ, וזה גם יוצר דבק לשמאל. לכן, פשרה תעצים את האנרכיה כי הם רואים בזה כלי אפקטיבי, אז למה לא להשתמש בזה?"
"כתבתי לנתניהו", הוא מוסיף, "שברגע שאתה נסוג – אתה לא פותר את הבעיה. בגלל שהם רואים בזה כלי אפקטיבי – השבתת המשק, סרבנות, כותרות, בדרך הזו הם ינטרלו את נתניהו ואת ממשלת הימין וזה לא משנה כמה מנדטים יש לה".
מה הסיבה, לדעתו, שנתניהו חותר לפשרה?
"הוא עשה את החישוב והבין שיש לו 62 אצבעות. אצבעות לא חסר לו. הסיבה היא מה שקורה בצה"ל, וההתדרדרות ברחוב. ואולי הוא אמר לעצמו – אולי עדיף בשלב הזה לעצור לכמה שבועות, לשכנע את השותפים, ולראות אם המצב יירגע. אני טוען שהמצב לא יירגע".
"ברגע שהבוחר יודע שאין ערך להצבעה שלו, הדמוקרטיה אבדה. לצערי הדמוקרטיה אבדה" – הוא מסכם.
צפו בראיון המלא:
מיתקפליהו תמיד ינסה לרצות את כולם, בעיקר את אויביו, אבל תמיד יאכזב ויבגוד בבוחריו התמימים.