ברשותכם, אספר לכם סיפור ששמעתי מחבר יקר: "לפני שנתיים העברתי שיעור על "חד גדיא" באחד מבתי הכנסת הספרדים באור עקיבא, קהל מתפללים מתוק ונוטף אותנטיות נוכחת ומפתיעה. שיר הילדים המשונה הזה בנוי בז'אנר של "שירי הצטברות" – כל בית חוזר על הבית הקודם ומוסיף שורה. ככה זה ילדים, הם אוהבים את המוכר והידוע. לפני שמחדשים להם, צריך לבסס את החידוש בידע קיים. כך גם עם ישראל, ההיסטוריה שלו רצופה התרחשויות אך הוא תמיד חוזר לראשית, ללידת העם ביציאת מצרים. פסח הוא יום ההולדת שלנו, ובכל תחנה בקורות העם הזה הוא ישוב לבסס את קיומו על נקודת הפתיחה בה נהיינו לעם, "זכר ליציאת מצרים".
כדי לחזק את הניתוח הספרותי בדבר "שירי הצטברות", הבאתי לבית הכנסת את ספרי הילדים "תירס חם" ו"איילת מטיילת". הקראתי, הדגמתי והשוותי. בסוף השיעור פנה אליי אחד המתפללים בתום: "שיעור מקסים אבל בחייאת תגיד עוד משהו שנוכל גם לומר קדיש…"".
כשקראתי את הסיפור המשעשע הזה מיד נזכרתי בדבריו של האדמו"ר מגור על בני ישראל שהיו במדבר: האדמו"ר אומר שלפני שאנחנו מבקרים את התנהלותם של בני ישראל, צריך לזכור היטב שהם אכלו מן, אוכל היישר מהשמיים, שאפילו גדולי הדור בדורנו לא זכו לזה. ושם בדיוק נמצאת הנקודה: ראה היהודי הפשוט בתוניס מה שלא זכו לראות היהודים והחכמים הגדולים היושבים בציון. שילוב של גדלות תורנית ורוח גדולה יחד עם דברי תורה שלא נשארים איי שם בסיני אלא יורדים ממש לכאן , לפרקטיקה היום יומית. "לחיים עצמם" של כל יהודי ויהודי.
דוגמא בולטת ומפליאה של זה פגשתי לראשונה בספרו של של הרב משה כלפון הכהן 'זכות משה'. הרב, אשר חי בגרב'א, בדורו של הרב קוק, והיה נערץ על ידי היהודים והגויים כאחד, היה דמות מיוחדת במינה. שילוב של עמקות ומבט ישר על המציאות, אך היה לו גם דבר שהיום קשה למצוא במחוזותינו. הרב בגדולותו לא השאיר אותנו במהויות הרוחניות, אלא הבין שעם ישראל צריך פרקטיקה – ביטוי מעשי לתורה רוחנית גדולה. אחרי שהרב כותב במעלתה ושבחה של ארץ ישראל ושל מחיה החזון הלאומי הרצל, או במילותיו: "ומקרוב בימינו אלה הופיע בקרבנו איש רם המעלה זך השכל וחד הרעיון בנימין תיאודור הרצל", ומוסיף על החשיבות לעלות לארץ ישראל ולזכות להיות חלק מגאולתן של ישראל, נגש הרב למאמר מעשי למדי. רשימה ממש שבה הוא מונה לעצמו ולשומעי לקחו את השלבים הפרקטיים כיצד לבצע את המעבר המורכב מג'רבא לארץ ישראל. הוא מתחיל בעצה לחסוך כל חודש שלוש רובל לטובת קניית קרקע בארץ, ומציע להתחיל למכור חפצים שאינם נצרכים בג'רבא על מנת להקל על מעבר הציוד בהמשך. הרב ממש בונה סולם שמחבר בין המהות לפרקטיקה, בין החזון למעשה. זאת תורה מיוחדת במינה – תורה שמאירה את החיים בחורים ובסדקים ולא משאירה שום מקום לספק. זוהי מקצת מתורתם של חכמינו שבמערב.
הרב מוטי לוי הוא רב קהילת "בית יוסף" באור עקיבא וחבר באיגוד רבני קהילות
