במוצ״ש האחרון קראתי בטוויטר, קטע מראיון עם דורון מדלי לתקשורת העולמית, רגע לפני גמר האירווזיון. מדלי הוא הכותב והיוצר של השיר "יוניקורן" וגם ידוע כאחד שכותב בחסד להיטים בעיקר לאירווזיון.

מדלי התייחס בראיון ל"נרטיב" ואמר: "כל הקייס שלנו בעולם זה שאנחנו שנואים. זאת אומרת, הייתה שואה, אבל היא הייתה לפני 75-80 שנה, אפשר להתקדם לנרטיב חדש. זה נורא משעמם. מיצה את עצמו".

בהמשך צץ לי הציוץ של העיתונאית והתסריטאית, עמית תומר: "באמת יכול להיות שראיתי עכשיו את דורון מדלי מסביר, בעודו מנתח את המילים של יוניקורן, שאחד המסרים בשיר שהגיע הזמן להחליף את נרטיב הרדיפה היהודית כי השואה זה סיפור משעמם שמיצה את עצמו?"

עכשיו כבר ספרו של ד"ר גדי טאוב – "ניידים ונייחים" עלה במוחי ובלבי החל להצטבר הכעס.

לפתע הבנתי שמדלי בעצם במודע מגיע לראיון הזה כדי להראות לעולם שישראל מוכנה להיות גלובליסטית. אין כמו תחרות האירוויזיון, שבה יש טרלול פרוגרסיבי על סטוריאדים, להראות לעולם שישראל מוכנה להיות ככל העמים.

אחד מסימני ההיכר בין השמאל לימין כיום הוא בסוגיית הזהות היהודית.

השמאל מנסה בכל דרך לבדל את עצמו מכל זיקה יהודית. זאת כי כך יהיה לו קל יותר להפוך את עצמו ל״נאור״ ולפנות לעבר "העולם הגדול". אבל מתברר שגם זיכרון השואה אפילו לדור שני ושלישי של נספים וניצולי שואה, כנראה מיצה עבורם את ייעודם.

בשם אותו רצון להפוך להיות יותר גלובליסטים, יהיו כאלה שמבחינתם אפשר "להקריב" את זיכרון השואה עבור כרטיס כניסה לעולם הגדול. זאת הסיבה שהשמאל כיום מנסה למדר את עצמו מימניים, מדתיים ומתושבי פריפריה, כי לאותן קבוצות יש "לאומיות" חזקה.

כדי להמחיש את דבריי, אסתמך על אירוע שלא קיבל חשיפה תקשורתית ראויה מיום חמישי האחרון.

בחור בשם עוז היה צריך להתפלל מנחה שזמנה היה אמור להסתיים עם רדת החשיכה. אותו עוז פנה לאחת מהסמטאות בת"א והתפלל בצד בשקט. אדם בן 50 הגיע אליו והפריע לו להתפלל ואף אמר לו ש"הוא הורס את הרומנטיקה של האיזור". עוז העלה פוסט לרשת ובין דבריו כתב ככה : "אח יקר, תל אביב היא לא העיר שלך, היא העיר שלי. אתה והחברים החילוניים שלך דחקתם את הדתיים מהעיר". עוד הוסיף , "העיר הזו ליברלית, ברור, לחברים שלה. דחקתם את הדתיים החוצה ועכשיו אתם מתבריינים עליהם שלא יחזרו. הלם אחי, אבל זו האמת".

האמת היא שאנחנו נמצאים בתקופה כה מטורללת שבזמן ירי על הדרום והמרכז, במדינת ת"א מתנהלים בבועה גלובלית משל עצמם.

יש ירי על הדרום? אז מה? בוא נשיג "היתר" לקיים הופעה המונית בפארק בת"א של אביב גפן. צה"ל פועל בלב עזה לסכל ירי טילים? אז מה? בואו ונניף דגלי אש"ף ברחובות העיר עם שלטים של "די לכיבוש".

בעצם, כגודל הריחוק של חלק ניכר מתושבי מדינת ת"א מהלאומיות, ככה הם מתקרבים יותר לערכים נטולי זהות לאומית.

הקטע הבא שאצטט הוא ההקדמה של הספר "ניידים ונייחים " אשר מסכם את כל הנאמר לעיל:

"הגלובליסטים רואים בלאומיות סכנה גם כלפי פנים, ביחס למיעוטים בתוך המדינות, וגם כלפי חוץ, ביחס למדינות אחרות. בעלי תפיסה זו נוטים להדגיש את תפקיד הלאומיות בהצתת סכסוכים בינלאומיים ומלחמות. הבעיה, לשיטתם, היא שלאומיות, כמו שבטיות, נוטה להדגיש שלא לצורך את המבדיל בין בני אדם על חשבון המשותף לכולם. בעלי השקפות כאלה מייחסים חשיבות רבה יותר לחוק הבינלאומי, לאמנות בינלאומיות, ונוטים לתמוך במסגרות על־לאומיות – אזוריות או אפילו עולמיות".

אותו מאבק נמצא רק בראשיתו וחשוב לחדד אותו כל הזמן,  כי הוא לובש כל פעם צורה ולבוש שונה. אבל בשורשו חבוי המאבק הזה בין הלאומיות לגלובסיטים. או במילים אחרות: בין הניידים לנייחים.

בחזרה למדלי, היטיבה לסכם את כל הנושא, המגישה טל מאיר : "עם שאינו יודע את עברו אפילו חד קרן לא יסייע לו".