פרופ' שמחה גולדין, היסטוריון ואביו של הדר גולדין מתאר את השגרה בבית מאז האסון: "השגרה שלנו נראית כמו לפני כן – כולנו עובדים ומתקדמים – אבל כלום לא אותו הדבר".

ביום שישי, הראשון באוגוסט 2014, סגן הדר גולדין נפצע ונחטף בידי חמאס בקרב רפיח, במהלך מבצע "צוק איתן". חבריו לפלוגה נכנסו למנהרה בניסיון אמיץ להחזיר אותו ולא הצליחו. "מהרגע הזה ואילך כל המערכת השאירה אותו שם, למרות שידעו שהוא פצוע", אומר אביו.

מאז עברו כבר תשע שנים, במהלכן נאבקת משפחתו של הדר, שהוגדר כחלל צה"ל, על הבאתו לקבר ישראל.

שמחה גולדין טוען שכל המנהיגות הדתית והביטחונית בישראל לא רק שאינה עוזרת בכך, אלא פועלת הפוך ואינה מנצלת את שלל ההזדמנויות שהיו להחזרת הדר גולדין ואורון שאול. "מדינת ישראל מתנהלת מול יחיא סנוואר כבן ברית ואת שני החיילים שהפקירה בעזה – היא לא מחזירה".

שמחה משתף שהחינוך בבית היה ש"אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין". הדר לקח את זה לקצה, אפילו הרבה תמונות אין לו כי הוא תמיד היה זה שצילם.

להדר היה מאוד חשוב לאחד את החברה בישראל. אנשים מגיעים כעת לתערוכות הציורים שלו וקונים את ספרו "איך לבנות חיים", אך אביו מבהיר: "כל זמן שאנחנו לא מחזירים אותו – הבושה גדולה כפליים".

אילו הזדמנויות הממשלה החמיצה בהשבת החיילים?

האם משפחת גולדין נחמדה מדי במאבקה?

מהו תפקיד הציבור?

צפו בראיון המלא

לקורס ריפוי תזונתי למחלות נפוצות:
https://www.vcollege.co.il/courses/syllabus/34