פסק הדין התקדימי של בית המשפט המחוזי בלוד, אשר חייב את העיתונאית הדס שטייף ואת תחנת גלי צה”ל בתשלום פיצויים בסך מאות אלפי שקלים לאפי נוה בגין הפריצה למכשירי הטלפון הנייד שלו, מעורר הדים נרחבים בשיח הציבורי והמשפטי. בראיון שהעניק בערוץ, ניתח המשפטן והפובליציסט ד”ר חיים שיין את משמעות ההחלטה והזהיר מפני התנהלות תקשורתית החוצה קווים אדומים. לדבריו, מדובר בפסיקה היסטורית וחריגה בעוצמתה מאז נחקק חוק הגנת הפרטיות בתחילת שנות השמונים, אשר מציבה גבול ברור וקובעת כי חיסיון עיתונאי אינו מהווה היתר למעורבות במעשים פסולים או לפגיעה בלתי מידתית בזכויות יסוד של אזרחים.
ד”ר שיין הדגיש כי בית המשפט ראה בחומרה יתרה את התיווך והשימוש בחומרים שהושגו שלא כדין, והבהיר כי התקשורת אינה יכולה לשמש זרוע ביצועית עוקפת חוק עבור רשויות אכיפה או גורמים אחרים. לראייתו, חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע מהווים את קו ההגנה האחרון של האזרח מול כוחה העצום של המדיה, בייחוד בעידן הדיגיטלי הנוכחי שבו הפצת מידע נעשית באופן מיידי ובהיקפים הרסניים. שיין התריע מפני תחושת כוח מופרזת הקיימת לעיתים בקרב מוקדי השפעה בתקשורת ובמערכות האכיפה, וקרא לשוב לסטנדרטים בסיסיים של הגינות, אתיקה מקצועית והצלבת מקורות, כפי שנקבע בעבר גם בפסיקות בית המשפט העליון.
נקודה מקוממת נוספת שאליה התייחס ד”ר שיין נוגעת לקביעת החבות “ביחד ולחוד” בין העיתונאית לבין גלי צה”ל. לדבריו, מצב זה מוביל לעיוות שבו הציבור הישראלי, המממן מכספי המסים את פעילות התחנה הצבאית, הוא זה שנושא בסופו של דבר בנטל הכלכלי של הפיצויים שנגזרו בגין הפרת החוק. שיין סיכם כי פסק הדין הנוכחי, לצד הליכים משפטיים נוספים המתנהלים כיום נגד כלי תקשורת, צריך לשמש קריאת השכמה ברורה לעיתונות הישראלית לעצור, לבחון את דרכה ולשקם את אמון הציבור שנשחק קשות.
I’m often to blogging and i really appreciate your content. The article has actually peaks my interest. I’m going to bookmark your web site and maintain checking for brand spanking new information.