[vplayer id=’9236′]

העיתונאי והסופר מאיר עוזיאל, מדבר על סבו הגדול הראשון לציון הרה”ג בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ”ל.

הוא מספר על מינוי הרב עוזיאל למשרה הרמה של הראשון לציון. מי שכיהן בתפקיד זה בעצם היה ראש היהודים – גם מבחינה הנהגתית, גם מבחינה דתית וגם מבחינה פוליטית. הראי”ה קוק זצ”ל אשר כיהן במקביל אליו כרב המושבות, היה חסר סמכות מדינית מול העות’מאנים, כך שהרב עוזיאל הוא שייצג את היהודים באופן רשמי. תפקיד זה דרש ממנו המון, כמו הכרת הזירה הפוליטית העות’מאנית, ידיעת השפות הרשמיות של האימפריה טורקית וצרפתית, ובכלל כישורים דיפלומטיים לא מעטים; בכולם התברך הרב עוזיאל. התפקיד אף היה כרוך לעתים בסכנת חיים כלפי האימפריה, “את סבא שלי פעמיים כמעט הוציאו להורג, היה עליו גזר דין מוות”, אומר מאיר.

מאיר מרגיש צורך להתנצל בפני הצופים שלנו: “היות וצופינו חלקם דתיים, אני צריך להגיד שאני לא גדלתי בבית מקיים מצוות, אני לא הורדתי את הכיפה מהראש, אני גדלתי בבית לא דתי ולא למדתי בבית ספר דתי. שידעו: לא אשמתי שאין לי כיפה על הראש. בצחוק אני אומר: ליד אבא שלי אני חוזר בתשובה”.

מאיר אומר דבר חשוב מאוד לגבי תפיסת תפקיד הרבנות של סביו: “סבא שלי ראה את תפקידו לא כפוסק בענייני כשרות, אלא כמנהיג העם היהודי”.

מאיר מקשר בין התפיסה היהודית המנהיגותית של סבא שלו לבין המצב הנוכחי באוקראינה: “אם ישראל תקדם ועידה בין אוקראינה לרוסיה בירושלים – אני קד ג’ קידות לכל מנהיג שיעשה את זה”.