בין הדיווחים הרבים על המלחמה באוקראינה, דווקא מי שנולד וגדל שם חושב שלא צריך לשכוח את ההיסטוריה של העם האוקראיני שהיו אכזרים מאוד כלפי היהודים במשך מאות שנים.
[vplayer id=9325]
אריאל לב, יליד העיר חרקוב חי שם עד גיל 14. כשהוא מתבקש להגיד מי הרע ומי הטוב בסיפור המלחמה הנוכחית ובעד מי צריך להיות הוא משיב תשובה לא חד משמעית ומורכבת יותר: "אין ספק שבמלחמה כולם חוטפים, אלא כשאומרים 'בואו נרחם' צריך לדעת על מי מרחמים: על אותם אנשים שלאורך כל ההיסטוריה, מפרעות ת"ח ות"ט של חמלניצקי ב-1648, דרך 1919 בפוגרמים של פטליורה ועד באבי יאר במלחמת העולם השנייה".
אריאל גם מזכיר כי "רוסיה תמיד הייתה ליהודים מאשר אוקראינה. האוקראינים שיתפו פעולה באופן מוחלט עם הנאצים בשואה. הם עזרו לרצוח מעל מיליון יהודים בשואה. מי ששחרר את אוקראינה מהשלטון הגרמני הייתה רוסיה".
"אני לא בטוח שאנחנו צריכים להיות בעד מישהו" הוא אומר, "כי זו לא מלחמה שלנו. נכון שיש שם יהודים, והנשיא הוא יהודי למרות שהילדים שלו עברו לנצרות בטקס בכנסייה. בחרקוב, המקום שממנו אני באתי, יש קהילה גדולה מאוד. אבל במבט של כובש ונכבש בוודאי שמי שהתחיל את המלחמה זה פוטין ובמושגים האלה בוודאי שפוטין הוא הרע".
אריאל מספר כי האנטישמיות תמיד הייתה חלק מהעם האוקראיני וגם הוא עצמו חווה את השנאה התהומית, למרות שלפי ההלכה הוא לא היה יהודי באותה תקופה: "נולדתי באוקראינה למשפחה שעברה התבוללות מאוד עמוקה, אבא התחתן עם אשה לא יהודיה, מכיוון שבאוקראינה הולכים לפי האבא אז שם היינו יהודים. גדלתי כיהודי וזה היה אסור לפרסום. לא היו מנהגים יהודים כי ההתבוללות הייתה עמוקה ולא ידענו כלום. הייתה אנטישמיות מאוד גדולה. זה מאוד מושרש בעם הזה. כשהם מדברים על יהודי הם קוראים לזה ז'יד, והם אומרים את זה בשנאה תהומית. כשנוסעים לאומן השוטרים והצבא שיש שם זה מסיבה אחת בלבד: לא מחבלים של אל קעידה אלא רק מפני הניאו-נאצים".
אריאל עלה בגיל 14 והתגורר באילת. כשסיים תיכון התגייס לצנחנים והפך לפטריוט גדול. על התהליך של הגיור וההתקרבות ליהדות הוא מספר: "התהליך התחיל כנראה בפנים כמו זרע קטן בתת מודע כי באמת לא היה שום קשר, נניח אבא שלי עד היום לא מהול. כשנפתח מסך הברזל ב-1991 בזכות חוק השבות עלינו לארץ. לא עלינו בגלל ציונות אלא בגלל שכמו המשפט "הספינה טובעת והעברים בורחים". אנשים פשוט ברחו, חלק לקנדה, ארה"ב, גרמניה לכל מקום שהיה אפשר ומי שנשאר, נשאר".
