פרופ' אלישע האס, ביופיסיקאי מאונ' בר אילן, טוען שההתפרצות הנוכחית בישראל היא הופעה מאוחרת של משבר שהחל במלחמת יום הכיפורים.

עד למלחמה הייתה שותפות של כל חלקי העם, עם דומיננטיות מצד הדור של בן-גוריון. מדובר בדור שלא קיים את הפרקטיקה של היהדות, אך היה בעל זהות יהודית מובהקת מהבית – ולכן לא היו לו שאלות לגבי זכותו על הארץ.

הדור של בן-גוריון חשב שיקים את "היהודי החדש" שיהיה פטור מהגיבנת של היהודי המסורתי. הוא יהיה ריבוני וילחם – לא יהיו כאן פוגרומים.

דוד בן-גוריון עצמו היה שונה מחבריו. פרופ' האס מכנה אותו "יהודי משיחי", מכיוון שהוא דיבר במונחים של 'גאולה' והבין ששיבת ציון מנוגדת לדרך הטבע. "דרך הטבע – העם היהודי היה מתבולל תוך שלושה דורות", מבהיר פרופ' האס.

הוא מוסיף כי העם היהודי מוכרח להיות מעוגן בכח חיצוני לטבע – המסורת – מכיוון שהטבע מוחק כל מה שמנוגד לו. אם מוחקים את היעוד וההיסטוריה היהודיים שלנו – על פי התפיסה הטבעית אנחנו באמת קולוניאליסטים.

המחלוקת שהייתה ותהיה בעם ישראל, אם כן, היא האם הוא עם ככל העמים או שהוא לאום שונה בעל ייעוד שמחוץ לטבע.

אחרי מלחמת יום כיפור נוצרו שתי קבוצות עם מסקנות הפוכות: האחת טענה שהציונות מתה והשנייה המשיכה את אתוס הציונות וההתיישבות.

השמאל פעל במרץ לחיסול היהדות באמצעות הסכמי אוסלו, כדי שתהיה כאן מדינה "נורמלית", אלא שאז הוא זיהה את הסכנה: הציבור הדתי לאומי. האנשים בו מצד אחד "נורמליים" ונמצאים בעולם התעסוקה והאקדמיה כמו כולם, ומצד שני הם מחוברים למסורת – כלומר, פרימיטיביים.

אחרי שהסכם אוסלו לא מחק את היהדות – פנה השמאל לגירוש מגוש קטיף שנועד לשבור את הכח הפוליטי. אחרי שבבחירות האחרונות הציונות הדתית הפתיעה עם 14 מנדטים, השמאל "חטף שוק" – וזה מה שהצית את התבערה הנוכחית – "הם הבינו שמה שהיה – לא יהיה".

באלו טכניקות מתוחמות משתמש השמאל כדי להשיב מלחמה?

מי מייצג את הדור החדש של הימין?

מה צריך לעשות עם הרפורמה?

צפו בראיון המלא

Author: Emuna Frid

כותבת