זכות נפלה בחלקי ללוות את רבי יוחנן בסיור בארץ ישראל בשנת 2023.
מודה שהיה קשה להסביר לאדם שחי לפני 1954 שנה את המציאות הישראלית. להסביר לפתע דברים שבשגרה שלנו כמו: מכונית, מחשב, ויזה, טלפון ואפילו ברז מים. אבל עמדתי באתגר. אחרי יממה אחת בלבד, הצלחתי ללמד אותו הכל. בכל זאת, הוא תנא.
כעבור יממה הוא רצה לראות את ארץ ישראל. פעם אחרונה שהוא ראה אותה היא הייתה לפני חורבן ומאוד מוזנחת. הראיתי לו את המדינה היפה שלנו. מקריית שמונה ועד אילת. התרשם מאוד מהאתרים, מהבנייה, מהכבישים, מהנופים וממדינה פורחת ומשגשגת.
אבל רבי יוחנן רצה לראות דווקא את האנשים שחיים במדינה. אלה שאפשר ללמוד מהם "דרך ישרה" ואלה שאפשר ללמוד ולהזהר מהם מ"דרך רעה". כזה הוא רבי יוחנן בגישה של "צאו וראו" – לראות וללמוד מקרוב.
לקראת סוף הביקור, בדרך לירושלים, נתקענו בפקק באיילון דרום . "שוב חוסמים את הכביש, זה יכול לקחת שעות", אמרתי לתנא.
מצד ימין עשן סמיך עלה וריח רע נידף באוויר. "הם עכשיו שורפים צמיגים", הסברתי לו שוב. בעיניו ראה מרחוק רבי יוחנן, איך מכים רכבים עם דגלים שבהם ילדים ואיך מעכבים תנועה של אמבולנס מציל חיים. בדרך הקשבנו לרדיו ואני התביישתי. הכותרות דיווחו על – ראשי ממשלה לשעבר קוראים למרד ולהסתה, רופאים שובתים ולא מקבלים חולים, עוד יחידה בצבא משגרת מכתב שחייליה לא יבואו לשירות מילואים, חיזבאללה על הגדרות. כיביתי את הרדיו, לא יכולתי יותר לתת לאורח המכובד להתייסר.
אבל הוא רצה לשמוע ולהבין מה קורה פה. המשכנו עוד 10 ק"מ בשעה אחת בלבד ואז מבזק חדש. הפעם הכותרות שונות אבל עדיין מכאיבות – הבית הלבן מודאג מהמצב בישראל, חברות דירוג האשראי מזהירות, הרופאים והמדענים מאיימים לעזוב את הארץ ומרכזי הקניות נסגרים עקב מחאה פוליטית.
"זה הספיק לי", אמר לי רבי יוחנן. אמרתי לו שכמה דורות קדימה ממנו היה רבי יוחנן אחר שאמר "ייתי ולא איחמיניה" (רוצה להיות בדורו של משיח, אבל לא יודע אם אהיה מסוגל לעמוד בזה). "הוא צדק ואני רואה עד כמה. התואיל בטובך כבר לסיים את הביקור וללוות אותי לשריד האחרון של בית המקדש?"
ליוויתי את רבי יוחנן לרחבת הכותל והחיוך על פניו חזר, בראותו את המוני בית ישראל פוקדים את הכותל המערבי. בהתקרבו אל אבני הכותל נעצר לרגע והחל לבכות. הבכי שלו הדביק אחריו את כולם, כולל אותי. לאחר מספר דקות מאות אנשים נצפו ברחבת הכותל פשוט בוכים.
"כבוד מרן, על מה בכית? אם מותר לי לשאול", שאלתי במבוכה. "אני בוכה בעיקר עליכם. הדור הזה. יש לכם שפע מכל טוב בכל הבחינות ואתם מתנהגים ככה? יש לכם מדינה וצבא, צוותים רפואיים ומערכים שלמים של יציבות וחוסן ואתם רבים על דברים פשוט לא סבירים!"
כמעט על סף בכי שאלתי את מרן, רגע לפני שעוזב. "אז מה עושים? מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב?" מרן ענה לי: "פשוט תלמדו מההיסטוריה שלי ושל הדור שלי, מה היה כדי שזה לא יקרה. הנה יש לכם הזדמנות בתשעה באב ללמוד על העבר ולהרגיש אותו מקרוב".
לסיום דבריו מסר: "תגיד לכולם שלא ילמדו מ'שורפי האסמים'. אל תבעירו אש לא אמיתית ולא מטאפורית".
נפטרתי ממנו לשלום והבטחתי שאת המסר הזה אעביר לכולם. "תגיד לכולם שלא ילמדו מ'שורפי האסמים'. אל תבעירו אש לא אמיתית ולא מטאפורית".
