פרופ' אלישע האס הוא ביופיסיקאי מאונ' בר אילן, לשעבר יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. במלחמת יום כיפור, שכעת מציינים 50 שנים לפריצתה, הוא לחם כמפקד פלוגה.

לדבריו, המלחמה הזו הייתה אירוע מרכזי בתולדות מדינת ישראל, ממש כמו מלחמת 48' – והשפיעה רבות על הדורות שבאו אחריה.

לפני המלחמה נמנעה ישראל מהכנות לקרב, מיעטה בהערכת כח האויב והפריזה בזה שלה. לדברי פרופ' האס, השאננות הזו נבעה מהרצון לנורמליות: "סירבו לקבל את העובדה שאנחנו חיים במדינה לא נורמלית המנוגדת להיסטוריה ולטבע ולעולם ועד תהיה מאוימת". מה שתרם לכך היה חילוף הדורות שהתרחש באותה עת – הדור הראשון היה בעל זהות יהודית ונכון למלחמה, אך הדור הבא כבר לא רצה לקבל זאת.

יחד עם זאת, הקרב המדמם של יום כיפור היה של כולם: בין הלוחמים לא היו מעמדות והייתה להם נכונות עילאית להקרבה. "הדרג המסתער הוא הכוח שהציל את מדינת ישראל – לא הפיקוד העליון ולא הממשלה", מבהיר פרופ' האס.

הוא מוסיף כי מחיר המלחמה היה כבד מאוד, אך בסופה דווקא המורל של הכוחות הלוחמים היה גבוה, בעוד שמורל האזרחים בעורף היה "מתחת לאדמה". היה כאן פרדוקס אדיר.

הסיבה לכך, הוא טוען, היא שהמלחמה סימלה את מותו של "היהודי החדש" – זה שלא יצטרך להתמודד עם פוגרומים. לפתע התחוור לציבור הישראלי שהוא נרדף כמו אבותיו בגטו. אז התפצל העם לשני וקטורים הפוכים שנאבקים ביניהם עד היום.

עוד מוסיף פרופ' האס כי הפיקוד שחש מובס לא ביצע תחקירים ולא ניתח את הקרבות – "זרקו לפח ניסיון צבאי חשוב מאוד ללא לקחים". הבכירים למעשה עצמו עיניים: הם לא רצו לקבל את המסקנה לפיה נצטרך תמיד להתכונן למלחמה ולהשקיע בכך משאבים רבים, וסירבו להגדיר את זהותם היהודית, "אבל זאת אשליה", מבהיר האס.

לסיום, הוא אומר כי אנו נמצאים היום בנקודה בה הדור השלישי מתפכח מהאשליה ומבין שאי אפשר להמשיך במצב הקיים וכי אין מנוס מהגדרת הייעוד שלנו כאן.

צפו בראיון המלא