לכל אחד יש את סיפור האהבה שלו, סיפור האהבה שחרוט על ליבו, הולך איתו לכל מקום, והוא היציבות שבעולמו. סיפור האהבה שלי, הוא בעצם לא שלי, אלא של סבי וסבתי. סיפורם לא מתחיל במקום פסטורלי עם נופים רומנטיים. אלא בין גדרות תיל, במחנה עבודה בפולין.

כשגרשון ראה אותה בפעם הראשונה מעבר לגדר, הוא התאהב בה. זושא טיפלה באימה החולה בדאגה ובמסירות, ועל אף התנאים הקשים היא הייתה היפיפייה של המחנה. את ראשה עיטר הסרט שעשתה מהמדים, ובכל יום דאגה להתקלח על אף מי הקרח. בין מחנה הגברים למחנה הנשים כבר נבטה האהבה.

אך זושא הייתה נאמנה להבטחתה לאימה לפני מותה, היא לא תיצור קשר עם גברים. הוא ניסה לשכנע אותה באמצעות אישה במחנה, שתסכים להיפגש עימו. לאחר ניסיונות רבים, זושא ניאותה. בפגישתם הראשונה בין גדרות התיל הוא אמר לה שכל מטרתו הוא לדאוג לה ורק לעשות לה טוב.

הוא עמד בהבטחתו. את הסיגריות שקיבל אסף כדי להעביר אליה אוכל נוסף כדי שתתחזק. כשהם עברו למחנות מרוחקים הוא שיחד את הנהגים שיספרו לו איפה זושא שלו. הוא מצא אותה, ובאמצעות שליחים בין המחנות דאג להעביר אליה מכתבים וסיגריות שתוכל לשחד את השומרים ולקבל עוד אוכל, אפילו נעליים חדשות הוא הצליח לסדר לה. כך במשך שנות המלחמה ומחנות הריכוז, דאג גרשון לרווחתה של זושא, ובאחד מהמכתבים האחרונים הבטיח לה שאחרי המלחמה ייפגשו בקראקוב.

לאחר תבוסת הנאצים, הם שוחררו מהמחנות. סבא מצא אופניים ונסע בכל אירופה עד שהגיע אליה. למקום בו קבעו. סבא גרשון תמיד סיפר כי "הוא לא נגע באצבע קטנה בסבתא עד שמצא עשרה עדים ורב". הם נישאו, והתחילו את חייהם בבלגיה.

סבא וסבתא שלי לא היו נפגשים לולא השואה, סבא היה ממשפחה חרדית כפרית מחסידות אלכסנדר, וסבתא ממשפחה חילונית כמעט מתבוללת מהעיר. בימים ההם, ההגדרות האלה לא היוו דבר.

לפני שנפטרה במחנה, אמא של זושא, שנולדה לאחר 12 שנות טיפולי פוריות אמרה לה "אני מצטערת שהבאתי אותך לעולם. שנסעתי לווינה ועברתי את כל הטיפולים הקשים. אם הייתי יודעת לאיזה עולם אכזרי אני מביאה אותך, לא הייתי עושה זאת". סבתא שלי, שנשארה נפש יחידה בעולם מכל משפחתה המורחבת, שרדה את השואה, הביאה לעולם 2 בנות, מעל ל50 נכדים וזכתה לראות שלושה חימשים בחייה.

יהיו דברים אלה לזכר משפחתם שנספתה בשואה הי"ד.