ביקור בלינקן בישראל לא היה ביקור רגיל.
על כך אפשר ללמוד מכך שישראל לא היתה תחנתו הראשונה או האחרונה. בין התחנות, גם רמאללה ומדינות המפרץ הפרסי. מי ששמע אתמול את ברדוגו יכול היה לקבל אינדיקציה מהימנה נוספת למשמעות הביקור. הפרשן הזכיר מפורשות את תכלית מסע הדילוגים: סעודיה והנורמליזציה איתה.
הממשל האמריקני מנסה לתפור עסקה כוללת במזה״ת. הוא מנסה לא רק לשרטט את היום שאחרי אלא להביא אותו ממש קרוב לפה. כמובן שהעסקה הזו תפורה למידות האסטרטגיה האמריקנית. מה רוצה הממשל? הוא רוצה קודם כל לכבות את המלחמה ולמנוע את הרחבתה. אבל מה שבאמת הוא רוצה זה לחזור ל 6 אוקטובר בתנאים משופרים שמשמעותם הבסיסית היא נורמליזציה בין סעודיה לישראל + איתגור הסינים דרך יצירת הציר היבשתי מהודו לאירופה, ואולי הסכם גרעין עם איראן.
הבעיה של ביידן היא לא פשוטה: קוראים לה המלחמה בעזה ואליה נלווה פוטנציאל המלחמה בלבנון. ביידן חייב לכבות את העניין הזה, אבל במקביל צריך להשחיל את השאלה הפלסטינית לתוך העסקה כי בלעדיה הסעודים לא יבואו למסיבה. זו הסיבה לדיבור של בלינקן אתמול במסיבת העיתונאים על הצורך לאפשר חזרת עזתים לצפון הרצועה.
אם יש הצלחה של מחנה ההתנגדות למהלך של ה -7 אוקטובר הרי הוא נעוץ בחזרת השאלה הפלסטינית לסדר היום המדיני של המזרח התיכון ובכלל. העניין הזה הוא קשה לבליעה מבחינת ישראל, מה גם שטרם הושלמה המלאכה בעזה.
ביידן למעשה מציע לישראל עסקה או פיתוי של הפסקת הלחימה והסדר מדיני עם חיזבאללה תמורת היהלום שבכתר: נורמליזציה עם סעודיה.
למעשה זה מה שהוצע לישראל לפני ה – 7 אוקטובר = הסכם עם סעודיה תמורת הסכם עם איראן.
הפעם העסקה קשה יותר כי ישראל לא עמדה במטרות המלחמה, כי האויב מצפון הוא חזק ובעל פוטנציאל רע במיוחד וכי ישראל סולדת מחזרה למודל של עסקת השלום הסעודית משנת 2002 שמכניסה את הפלסטינים פנימה.
מאידך הפיתוי הגדול הוא לכבות את הבערה, לצמצם סיכונים ולקבל מטריה אסטרטגית אמריקנית ואיזורית.
אם ישראל תלך על המודל הזה היא תזדקק לסוג של הכרזה על ניצחון.
איך ?
זה אולי תלוי במצב הלחימה (שאגב, לא נראית קרובה לסיום) או בעסקת חטופים או בהגליית צמרת חמאס לחו"ל (תוך ויתור על השמדה מוחלטת של הארגון).
שאלה אחרת שאינה קשורה לישראל נוגעת לריאד ולמידת הנכונות של זו להיכנס מחדש לעיסקה בתנאים שבהם לא ממש הוכרז על מנצח ברור בעימות המלחמתי, ובמצב שבו הניצחון הופך למעשה למעשה המרכבה המדיני החדש שמחבר את החוט שנקטע ב 7 אוקטובר ומסכל ובכך את כוונת המסכלים (איראן, חמאס וחיזבאללה).
זו דרך מעניינת לחשוב על ניצחון במלחמה שאיננו ניצחון צבאי אלא מדיני.
כמו שאמרנו: מלחמה זה (אולי) שלום.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
א. המלחמה עוד לא נגמרה, ככה שלא נכון להגיד שישראל לא עמדה ביעדי המלחמה (כאילו היא נגמרה כבר), אלא שתהליך השגת המטרות עדיין בהתהוות.
ב. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמו לקנות את הביטחון שלנו בהסדרים מדיניים – לא מול חזבאללה ולא מול סעודיה. עם כל הכבוד לסעודיה ולרצון שלנו להרחיב את מעגל הקשרים שלנו בעולם הערבי הסוני, שום דבר לא יכול להבטיח את ביטחוננו חוץ מניצחון מוחץ ומוחלט במלחמה. במצב שבו אנחנו לא מנצחים את המלחמה, שום שלום עם סעודיה לא יועיל לנו. כי לא שנתפרש כחלשים צבאית (בוודאי כשאחד האינטרסים של סעודיה הוא הכוח הצבאי שלנו והרצון והמוכנות שלנו לעמוד מול איראן), אלא גם כחלשים מדינית (מצב כזה יעזור לסעודים להשיג את דרישותיהם במשא ומתן מעמדה של עליונות, ואנחנו נאלץ להיענות להם כדי לקבל כמה עצמות).
ג. גם הסכם עם חזבאללה לא יכול לבוא בחשבון. גם כאן, לא רק שזה ייצר את חזבאללה כחזק צבאית (למרות שצה״ל חזק יותר), אלא גם מדינית. כל הסכם עם חזבאללה יעשה למעשה מעמדת עליונות שלהם (וזה בוודאי בא לידי ביטוי בהתבטאויות של בכירים צבאיים ומדיניים בישראל, שגם אם מדובר בהצהרות ריקות, מנפחות את תחושת ההצלחה של חזבאללה). כמובן, שהסכם כזה פשוט לא ניתן לאכוף – לא את ההרחקה לכאורה של חזבאללה מהגבול מעבר לליטאני, לא את השימוש של חזבאללה באוכלוסייה אזרחית באזור דרום לבנון, לא את השימוש שלו בנשקי ארוכי טווח ולא את האפשרות שהוא ישתמש בסוריה כחזית ממנה יפלוש עם כוחות רצ׳ואן. נכון, מלחמה על חזבאללה תהיה קשה מאוד, אבל אין דרך אחרת לפתור את הבעיה הזאת. הסכם רק ידחה את המלחמה בזמן מוגבל מאוד (כמו במקרה של הסכם תיחום הגבולות מלפני קצת יותר משנה).