ישנם הרבה יותר דיבורים על עסקה או מגעים לעסקת שחרור חטופים.
האם הם תוצר של התמרון הצבאי בח'אן יונס והכרה של חמאס כי הקרב שם מתקרב להכרעה ? ייתכן בהחלט.
אבל גם מבלי לדעת את הפרטים צריך להבין שמבחינת סינואר העסקה החדשה נועדה לקדם (כמו הראשונה) את עצירת המלחמה, ולא הפוגה זמנית.
מה שיכול לעודד את סינואר אלה הקולות במערכת הבינלאומית והאיזורית והיום מן הסתם יצטרף בית הדין לאנטישמיות בהאג לעניין כאשר יפרסם את החלטת הביניים שלו בעניין התביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל.
סביר להניח כי גם מר משפט, אהרון ברק, שישב מבוייש בדיוני "בית הדין" ברואו את פשעי הפרוגרס והשלכותיה האיומות של הגישה האוניברסאלית, לא יוכל להיות הילד הקטן שימנע באצבע ידו את התפרצות המים בחור הצדק הבינלאומי.
אבל, מן הצד השני נראה כי החברה הישראלית איננה מתכוונת להציל את סינואר. היא נמצאת בסוג של השתנות, אמנם איטית, אבל זו תנועה קבועה ומתמדת שחותרת לסדר חברתי ולאומי חדש שמתנער מקודמו טרום ה – 7 אוקטובר (ראו ערך ההצהרה של עידן עמדי).
אין פירוש הדבר שכוחות הפוכים אינם פועלים נגד המגמה הזו. גנרלים וביטחוניסטים לשעבר, פוליטיקאים בהווה, גורמי תקשורת ואחרים.
אפילו חסידי הסדר החדש לעיתים פועלים נגד עצמם, ראו את חסימת המשאיות בכרם שלום שאולי ברמת דיון מסוימת היא מבטאת את הרוח החדשה אבל מנקודת מבט אחרת מדובר במעשה שמשכפל את רוח הקפלניזם, רק בהפוך, ומפורר את החלטות המדינה / הממלכה.
הרושם הוא כי גם המדינה מתעוררת לתוך המציאות של היום שאחרי ונערכת. הפרסומים על עסקת הנשק הגדולה עם ארה"ב הם איתות חיובי להבנת ישראל כי פניה לעידן אחר. עידן של ברזלים על חשבון עידן של פינוקים, שלא לדבר על האפשרות הקונקרטית למערכה בצפון.
גם בהקשר הקונקרטי הזה ניכרת היערכות למערכה כזו. רואים אותה בכל מיני פעולות, כולל בהיערכות של גורמי תשתית, ויש כאן הפנמה לגבי הצורך להימנע מפזיזות מיותרת ושלא לרוץ לזרועות נסראללה בטרם המערכת מוכנה לריצה שכזו.
חודשי האביב-קיץ הקרובים יהיו משמעותיים בהקשר הזה. בהם ייפתח חלון הזדמנויות נוסף, שהיה בתחילת המלחמה אך נסגר, להתמודדות עם החזית הצפונית בהנחה ולא יושג הסכם עם לבנון ובהנחה וצה"ל יעמוד במטרותיו ברצועת עזה.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במשרד הבטחון.
