המלחמה איננה (רק) מלחמת עזה. היא מלחמה רב-זירתית. אבל נוסף ללחימה ביותר מזירה אחת פעילה, היא גם או בעיקר מלחמה רב-מימדית.
שדה הקרב אינו שדה הלחימה היחיד, ומתווספות לו זירות מאבק נוספות, לא פחות משמעותיות הן אבסולוטית והן בהשפעות הגומלין שלהן על המערכה הצבאית.
מדובר בזירה המדינית, התקשורתית, ההסברתית וגם בזו הפוליטית הפנימית.
הופעת ראש הממשלה אתמול בערב הוקדשה הרבה יותר לעיסוק בשאר זירות המלחמה ופחות מכך לזירה הצבאית ללמדנו על גודל האתגר המונח לפתחה של ישראל.
גם האתגר הזה מלווה את ישראל מאז תחילת המלחמה ב-7 אוקטובר, אבל נקודתית יותר, אין ספק כי ככל שחולף הזמן הוא הופך משמעותי יותר.
בכל האמור לימים האחרונים הרושם הוא כי ישראל מתקשה, או אם ננסח זאת באופן מעט שונה, הרי שהמאמץ לג'נגל את כל כדורי המלחמה ומימדיה ולשמור את כולם באוויר הופך למורכב הרבה יותר.
הכוכבים מסתדרים נכון לימים הללו פחות לצידה של ישראל. הסיפור ההומניטרי הופך משמעותי יותר, עוד טרם התמרון המיועד ברפיח.
האירוע אתמול בצפון הרצועה כאשר עזתים נפגעו בדרך זו או אחרת במהלך חלוקת סיוע או כניסתו לרצועה הוא לא ממש אירוע קטן וחסר משמעות. הוא נופל כפרי בשל לתוך שדה חרוש ולא לא ממש השדה שישראל מטפחת אלא יריביה אבל יש לא מעט שמתנדבים לפזר בו זרעים של לחץ בינלאומי, תהא תמונת האמת אשר תהיה.
אם נוסיף את תסמונת האג לתוך החבילה הרי שמדובר באירוע שעלול לתייג את ישראל בקטגוריה הלא ממש מרשימה של זו המבצעת פשעי מלחמה.
על העניין הזה בונה סינואר שבינתיים ניתנה לו האפשרות גם להתחמק מעסקת החטופים אבל גם לנגן חזק יותר על התביעה להפסקת המלחמה ונסיגת צה"ל מהרצועה.
אבל לא רק סינואר מעודד מכך אלא גם האיראנים וכל שאר השותפים במחנה ההתנגדות האיזורי המבקשים כחלק ממטרות המלחמה שלהם לא רק לפרק את הסדר של העשור ומחצה האחרון אלא להפוך את ישראל למה שאיראן היתה בעבר, קרי – מדינה מצורעת, מבודדת המפורקת מרכיבי החוסן הבינלאומי שלה.
זה חלק מהותי מהמאבק שמנהלת ישראל מתחילת המלחמה כדי למנוע את אותו היפוך וכאמור, ככל שהמלחמה מתארכת (גם בשל חוסר היכולת להכריע אותה ולממש את יעדיה) היא מאתגרת בצורה משמעותית את ישראל בהקשר הנ"ל.
שאר הכוכבים שמצטרפים לעניין הזה ובוהקים יותר במחנה היריב מאשר במחנה שלנו הם כמובן ניגוני הרמדאן שמתכתבים עם הסיפור ההומניטרי, הביקורת האמריקנית שהופכת נוקבת יותר, השיהוי בתמרון הקרקעי ברפיח והשיח הפנימי בישראל שגם לו הקדיש ראש הממשלה דקות ארוכות אתמול בדבריו.
שתי המגמות בהקשר הפנימי הן הפוכות בטיבן. מצד אחד, שיח טרום ה-7 אוקטובר שעניינו בחירות, פירוק הממשלה (כולל דרך סוגיית חוק הגיוס) ומצד שני שיח פוסט ה-7 אוקטובר שעניינו גם כן חוק הגיוס רק בהיפוך רעיוני המבטא נכונות להגיע להסכמות לאומיות פנימיות בנושא זה, דבר שיש לו פוטנציאל להפוך לאבן הפינה של הפוליטיקה החדשה בישראל שתתבסס כנראה על יסודות קואליציוניים רחבים ועל הסכמות לאומיות מקיר אל קיר.
