איש התקשורת החרדי שניאור ובר טוען כי נושא גיוס החרדים לא היה רלוונטי לפני מלחמת חרבות ברזל. לדבריו, צה”ל לא יכול היה לשאוף להיות קטן וחכם יותר ולהפוך ליותר פרוגרסיבי, ובמקביל לדרוש מהחרדים להתגייס.
ובר מוסיף כי השיח סביב “שוויון בנטל” היה בעיקר מניע פוליטי, ובפועל, צה”ל חשש מהיום שבו חרדים יעמדו בשערי הבקו”ם ויבקשו להתגייס – כי לא הייתה לצה”ל דרך מעשית להתמודד עם גיוסם.













הוא צודק מאד. אבל מה המסקנה מדבריו? שגדולי החרדים פשוט מקובעים. זו האמת הנכונה עוד מהצהרת בלפור. לו הם היו מצטרפים למי שעלה לארץ, כל הנוף האנושי התודעתי והפוליטי היה שונה לחלוטין. מליוני היהודים, דבקי המסורת והחינוך היהודי, היו נותנים ועושים אחרת לגמרי והמדינה היהודית היתה באמת יהודית. אף אחד לא היה מעז לחשות עליה כמדינת כל אזרחיה, ביטוי מכובס למחיקת כל סממן יהודי מהציבוריות שלנו. כן, הם צריכים לתת דין וחשבון על ההפסד הזה, ולפחות לא להפריע עכשיו. חג שמח לכל עם ישראל.