במרכז דבריו של רס”ן במיל’ דובי יודקין עומדת טענה מטלטלת בנוגע לשינוי המבני שעבר צה”ל ב-15 השנים האחרונות. לדבריו, הפרקליטות הצבאית ויחידת מצ”ח עברו תהליך של התנתקות מוחלטת מההיררכיה הצבאית. גופים אלו, שבעבר היו חלק בלתי נפרד מהמערכת, אינם כפופים עוד לרמטכ”ל אלא פועלים תחת הנחיות הייעוץ המשפטי לממשלה, מה שיוצר מצב שבו למפקד הצבא אין יכולת להתערב או להשפיע על חקירות.

יודקין מצביע על פער ערכי עמוק, במיוחד סביב סוגיית האמינות. הוא טוען כי למרות חילופי הפרקליט הצבאי הראשי, לא בוצע שינוי מהותי ביחידות הללו. הוא מזכיר קבוצת קצינים שהיו שותפים להתנהלות לקויה בעבר וממשיכים לשרת במדים, דבר שנתפס בעיניו כפגיעה בערך האמינות הצבאי.

הפתרון המוצע על ידו הוא שורשי: אם הפרקליטות אינה כפופה לרמטכ”ל, עליה לפעול כגוף אזרחי ללא מדים או דרגות. יודקין מדגיש את הצורך בליווי משפטי שיגן על הלוחם בשטח, במקום מערכת שמתמקדת ביצירת קלון פלילי על פעולות מבצעיות. הוא ממחיש את האבסורד בהשוואה בין היחס לטייסי חיל האוויר לבין הלוחמים בשטח, וקורא לשינוי יסודי שיחזיר את הגיבוי ללוחמים וימנע את “המחלה” של רדיפה משפטית בתוך הצבא.