לטענת העיתונאי עדו נורדן, במהלך עשורים שלמים, המונח כיבוש היה בגדר טאבו בשיח הצבאי והפוליטי בישראל. היה מדובר במונח טעון, שנמנעו מלהשתמש בו גם כאשר פעולות צבאיות כללו שליטה בפועל על שטח אויב. התפיסה הרווחת גרסה כי מטרת הצבא היא להגן או לבצע פשיטות ממוקדות, אך לא לכבוש שטחים באופן מוצהר.

המלחמה הנוכחית שמה את צה"ל ואת המערכת המדינית בנקודת מפנה ברורה. לנוכח האתגרים בשטח, ברור יותר מאי פעם כי לצבא יש שני תפקידים מרכזיים: השמדת כוחות האויב וכיבוש שטח. הפעולה הצבאית אינה רק תגובתית או הגנתית, אלא כוללת גם התקדמות ממשית אל תוך עומק השטח שבשליטת האויב והעברת השליטה בו לגורם המדיני.

הצהרה רשמית שיצאה לאחר ישיבת הקבינט האחרונה סימנה את השינוי התפיסתי באופן הבוטה ביותר. לראשונה מזה זמן רב, הממשלה עושה שימוש גלוי במונח כיבוש ומציינת זאת כיעד מדיני וצבאי מוצהר. המשמעות איננה פעולה זמנית או פשיטה שמסתיימת בנסיגה, אלא החלטה עקרונית להשתלט על שטח ולשמור עליו לאורך זמן.

השיח האסטרטגי משתנה, ואיתו גם מדיניות הפעולה בשטח. לא עוד מבצעים שמטרתם שיבוש זמני של אויב, אלא מערכה שמטרתה השתלטות קבועה על מרחבים בעלי חשיבות ביטחונית ואסטרטגית.