עו”ד מיכאל דבורין מתייחס לכשלון הרפורמה המשפטית וטוען שבעיצומה של תקופה ביטחונית סוערת, שבה אזרחים נחשפים מדי יום למציאות של איום, פגיעה ואובדן, מתחילה לחלחל הבנה עמוקה יותר בציבור הרחב לגבי מקומה של מערכת המשפט בישראל. השיח סביב מושגים כמו סמכות ללא אחריות, שומרי סף וסיכול מהלכים דמוקרטיים הופך לשיח יומיומי. נדמה שהציבור הכללי, זה שאינו מעורב פוליטית באופן מובהק, מגלה לפתע את עומק ההשפעה של פסיקות בג”ץ והיועצים המשפטיים על מדיניות ביטחונית, כלכלית ואפילו זהותית.

למרות ההתעוררות בציבור, מהבחינה המשפטית, מצב העניינים לא רק שלא השתפר – אלא החמיר. מגילת העצמאות הוכרה כמעין מסמך חוקתי, אף על פי שאין לה מעמד חוקתי על פי ההליך הדמוקרטי המקובל. תוקן חוק יסוד ובוטל על ידי בג”ץ – לראשונה בתולדות המדינה – והוכח שוב כי המערכת המשפטית אינה רואה בעצמה מוגבלת גם כאשר מדובר בחוקי יסוד.

בימים אלה עומדת על הפרק החלטה דרמטית שעשויה לקבוע תקדים מסוכן נוסף: פסילה או חסימת פיטורין של ראש שב”כ, מהלך שלכאורה נועד לקבע את שלטון שומרי הסף ולמנוע מהדרג המדיני לבצע שינויים גם בעתיד. זוהי פעולה שנועדה לסנדל את הריבונות השלטונית באמצעות שיפוט מוקדם של כוונות פוליטיות.

המבנה המשפטי בישראל, שהיה אמור לתמוך בריבונות הדמוקרטית, מתגלה יותר ויותר ככוח עצמאי שאינו מבוקר דיו. ההתנגשות בין מערכת הבחירות למערכת בג”ץ איננה עוד נושא תאורטי – היא הפכה לקרב על דמותה של המדינה.