מכל עבר עולים קולות אכזבה או שמחה לאיד. הנה "טראמפ נטש אותנו, מה קרה לטראמפ?" ובכן, אכן קרה משהו אך זה לא קרה בוושינגטון אלא בתל אביב. אנחנו יצרנו את השינוי ולא טראמפ.

אמריקנים לא אוהבים סמרטוטים. בדרך הטבע כל אחד מתחבר ללוחמים אמיצים ונחושים גם האמריקנים. לפני חמישה חדשים (!) נתן הנשיא הנבחר של ארה"ב אור ירוק לישראלים לפתוח את שערי הגיהינום בעזה אם לא ישוחררו כל החטופים עד ליום כניסתו לתפקיד (לפני חימשה חדשים!!).

הוא לא אמר שצבא ארה"ב יפעיל גיהינום אלא נתן אור ירוק לנו. מה עשו הישראלים? במקום להסתער על עזה עסקנו במסחר קמעונאי של קניית חטופים בודדים תמורת אי לחימה ("הפסקות אש") ועידוד הטרור על ידי שחרור רוצחים. חמישה חדשים חלפו ואנחנו עדיין מתחננים לעיסקה עם השטן.

בוושינגטון לא מבינים את ההשתהות ואת הקמעונאות הזו. המדיניות הרשמית של ארה"ב מאז ומתמיד הייתה שלא קונים חטופים בוויתורים אלא בלחימה. ממשלת ישראל נכנעה לסחיטה רגשית על ידי ציבור גדול שהושפע על ידי קמפיין החטופים הענק והיקר. ממשלת ישראל וויתרה על ההזדמנות להכרעה ושחרור החטופים לאחר הכנעה והפכה את היוצרות.

שחרור החטופים הועלה למדרגת משימה ראשונה ועתיד המפעל הציוני הורד לעדיפות שניה. כולנו נשלם את המחיר של הכניעה הזו בעתיד הלא רחוק, ראה עיסקת שליט. אולם,  מעבר לכך שבכך משכננו את עתידנו משום שכל הג'יהאדיסטים המקיפים אותנו לומדים את השיעור ומצחצחים חרבות, בוושינגטון הסיקו שאנחנו סמרטוטים ולא לוחמים אמיצים ונחושים.

מי מתחבר לסמרטוטים? לא האמריקנים אוהבי ישראל, ואז טראמפ עבר לסעיפים הבאים בסדר יומו ואנחנו, באחריותנו הכמעט בלעדית נשארנו בצד. אפילו לא זכינו לביקור. אין זאת אומרת שטראמפ נטש אותנו, הקשר התרבותי, שיתוף הפעולה והתמיכה בציוד לחימה קיימים ופעילים, אך בסעיף שערי הגיהינום איבדנו את השעה. אל תלינו על וושינגטון, תבינו את טעויותינו, תפיקו לקחים ותקנו את המדיניות. ממשלה לא צריכה להיכנע לקמפיין יחצני רב מזומנים, היא צריכה לדאוג קודם כל לעתיד המפעל הציוני שעדת זאבים ג'יהאדיסטים סובבת אותו וקיבלה עידוד מסוכן.

פרופ' האס חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.