טל אורנן מתאר כיצד תהליכים משפטיים מכבידים משפיעים באופן ישיר על ניהול הלחימה בעזה ועל קבלת ההחלטות הצבאיות. לדבריו, שיקולים משפטיים, כמו הפללה של אתרים טרם הפצצה, יוצרים עיכובים שפוגעים ביעילות הפעולה המבצעית. כל עוד לא יבוצעו רפורמות שייצרו איזונים מחודשים בין רשויות השלטון, התלות המוגזמת בהחלטות המערכת המשפטית תמשיך להכביד גם בזירות ביטחוניות רגישות.
הוא מזהיר כי האיטיות בקבלת ההחלטות בשטח מתורגמת לאבידות מיותרות, דווקא כשברור שישראל מואשמת ממילא בזירה הבינלאומית בפשעים כביכול, גם כשהיא פועלת לפי כללי המשפט הבינלאומי. במקום להיגרר לביקורת מתמשכת, הוא סבור שיש להכריע מהר יותר בשדה הקרב ולסיים את השליטה של חמאס בעזה בצורה ישירה וחדה.
טל אורנן מציין כי הוא איננו נמצא בשטח ואינו שופט את החלטות הרמטכ”ל הנוכחי, אולם כל נפילה של חיילים בכניסה למבנים שבהם ניתן היה להשתמש בפצצות מן האוויר מעוררת סימני שאלה. בין הסיבות להימנעות מהפצצות כאלו הוא מציין את נוכחות אזרחים וכן מחסור בתחמושת, שנבע בין היתר ממדיניות הממשל האמריקאי ומהאמברגו של הנשיא ביידן.













