אחת הבעיות הפסיכולוגיות הכי קשות שקיימות היא ניכור הורי – מדובר במצב בו הילד בוחר לנתק קשר מההורים שלו, בדרך כלל כתוצאה מהסתה של אחד ההורים (אך לא בהכרח). הילד מרגיש שההורה שלו הוא לא מודל לחיקוי ולא אדם שצריך לכבד אותו. מושג מקביל לתופעה הקשה הזו הוא “סרבנות קשר” – הילד מסרב להיפגש עם ההורה שלו ולהיות איתו בקשר, בלי לקבוע מה הסיבה.

הניכור ההורי פוגע בהורה, שמאוד עצוב וקשה לו שהבן שלו מתנכר. אך לא פחות מכך יש לתופעה הזו מחירים פסיכולוגיים מאוד קשים שהילדים משלמים. הם חווים אובדן בסיס של ביטחון, בלבול זהות, וממציאים שקרים פנימיים כדי לשרוד. בגיל ההתבגרות יש להם התפרצויות כעס בגלל כאב שנקבר בפנים, דיכאון והתקפי חרדה.

תופעת הניכור ההורי במדינת ישראל קיימת גם ברמה הרוחנית. אני נפגש עם לא מעט בחורים ונערים, ואין להם מושג מי הם האבות והאמהות של האומה הישראלית. הסיבה לניכור ההורי הזה נגרמת בעיקר בגלל מערכת החינוך הממלכתית-חילונית, שלא מלמדת על האבות והאמהות במקרה הטוב, ובמקרה הרע מסיתה נגדם ומנמיכה את שיעור קומתם הרוחני. זה כל כך עצוב שנער ונערה מסיימים 12 שנות לימוד ולא יודעים מי הם אברהם ושרה. קשה לעכל את האירוע הקשה והמזעזע הזה. מדובר באובדן זהות מוחלט.

הנערים האלו גדלים עם זהות מבולבלת, חוגגים חנוכריסמס וליל כל הטמאים, ואין להם שום מושג מאיפה הם באו ולאן הם הולכים. ההשלכות של התופעה הזו חמורות מאוד – הנערים האלו עלולים בעתיד להתבולל, לעזוב את הארץ, או להישאר כאן ולפתח התנהגות אנטי-דתית ואנטי-יהודית תוך פגיעה במסורת. הם חווים דיכאון והתפרצויות כעס על חרדים ודתיים בלי שהם יודעים למה. אי אפשר להשאיר את הבורות והניכור הזה ללא מענה.

הרב קוק זצ”ל כותב בספר אורות התשובה (ד, ט): “מצדדים שונים תבוא ותתגלה התשובה. אחד מיוחד מצדדיה אלה יהיה הצער על העלבון שנעלב הרוח הגדול האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו, שאין שיעור לעוזו ולכבודו”. יהודי לא יכול להישאר מנותק מהמסורת והקשר לאבות. הרב קוק כותב שיום יבוא והיהודים יתבעו את עלבון הרוח ומסורת ישראל, יהיה להם צער גדול על הניכור למסורת וליהדות.

מה גרם לניכור ההורי הזה? “והחושך הכפרני גרם להיתלש מקרן בן שמן זה, ולתעות בשדות זרים, שאין בהם לשד וחיים בעדנו כלל”. לימודי ומחשבות הכפירה גרמו ליהודים לחפש את זהותם בתרבות של גויים. בימינו הלימודים בבתי הספר מלאים בקשקושי מגדר ופרוגרס, משברי אקלים וטשטוש זהויות. רק דבר אחד לא מלמדים – על הזהות היהודית שלנו.

אך המצב הזה לא יתמיד. אי אפשר לחנוק את הנשמה בתרבויות זרות – היא בסופו של דבר תצא לחופשי ותתחבר לתורה ולמקור החיים. כמו שהיה בבתי הספר “מרד התפילין”, כך גם יהיה מרד נגד הבורות והכפירה המודרנית בדמות הפרוגרס, והחזרה למסורת.

אנחנו נמצאים עכשיו בקריאת התורה בספר בראשית – זהו ספר הזהות שלנו, שם אנחנו לומדים מי אנחנו ומה חיינו, אלו המידות והתכונות הרוחניות שטבועות בנו. הלימוד על האבות והאמהות הוא אינו לימוד יבש ארכיאולוגי, אלא לימוד מתוך יראת שמיים כדי להכיר את עצמנו.

עלינו לפתוח שיעור על פרשת השבוע בכל שכונה ובכל מקום עבודה. יש לזה צמא וביקוש גדול מאוד. לא צריך להעביר בשיעור פילפולים וחידושים, אלא ללמד את הפשט ואת עומק הפשט – בימינו זהו חידוש גדול, בעיקר למי שאין לו רקע. אלו לימודי הליבה האמיתיים שצריכים להיות במערכת החינוך ולהילמד מתוך כבוד ויראת שמיים.

צריך גם לארגן סיורים למערת המכפלה בעיר האבות חברון – לעשות “ביקור הורים”. בעזרת השם הניכור ההורי יתחלף בכיבוד הורים, כיבוד האבות והאמהות של עם ישראל.

לתרומה ל”ראש יהודי” – להפצת אור היהדות בתל-אביב ולקירוב לבבות