אליהו יוסיאן מציג את המתח המרכזי שמלווה את קבלת ההחלטות במערכה מול איראן, וטוען כי מדובר לא רק בסוגיה ביטחונית אלא גם בדילמה ערכית עמוקה.

לדבריו, אחת הסוגיות המרכזיות היא עצם הכללת יעדים כלכליים ותשתיתיים בבנק המטרות. בעולם המערבי, הוא מסביר, מדובר במהלך בעל השלכות משפטיות ותודעתיות, שכן פגיעה כזו נתפסת כהרחבת גבולות הלחימה מעבר למטרות צבאיות קלאסיות.

יוסיאן מציין כי לצד השיקולים הצבאיים, קיימת גם תפיסה המבקשת להימנע מפגיעה רחבה שתותיר את איראן הרוסה ביום שאחרי, בין היתר מתוך רצון שלא לאבד את התמיכה האפשרית של חלקים בציבור האיראני. עם זאת, הוא מטיל ספק בגישה זו, וטוען כי ההנחה שלפיה ניתן לעורר מרד עממי רחב נגד המשטר אינה מבוססת דיה.

לדבריו, החברה האיראנית מורכבת יותר מכפי שמוצג לעיתים, וחלקים משמעותיים ממנה תומכים במשטר או מזדהים עם מרכיבים מרכזיים בו, כך שהסתמכות על התקוממות פנימית אינה אסטרטגיה ריאלית.

על כן, יוסיאן סבור כי יש להכריע בין שתי גישות: האחת, מהלך צבאי מקיף הכולל פגיעה רחבה בתשתיות; השנייה, ניסיון להשפיע על דעת הקהל האיראנית. לדבריו רק פעולה נחושה וברורה תוכל להביא לשינוי ממשי במאזן הכוחות.