התופעה שמדירה שינה מעיני תושבי דרום תל אביב פושטת על חלקים נוספים בעיר, והפעם מדובר במודל עסקי של ממש. שפי פז מתארת מציאות מדאיגה של כנופיות צעירים, לבושים בשחור עם קפוצ’ונים המכסים את פניהם, הנעים בקבוצות על קורקינטים חשמליים ומתעדים את מעשיהם בטלפונים הניידים.
לדברי פז, הכנופיות הללו מחפשות כסף מהיר ומוצרי ערך, אך מעבר לשלל הפיזי, הן מחפשות “סטטוס” ברשתות החברתיות דרך סרטוני השוד. אם בעבר פעילותן התרכזה בדרום העיר, כעת הן מזהות את צפון תל אביב כ”מוצר מחכה”: האוכלוסייה שם נתפסת כטרף קל יותר, כזו שאינה מורגלת באלימות ואינה יודעת “להחזיר מכות” כמו תושבי הדרום.
הנתון המטלטל ביותר בראיון נוגע לגיל המעורבים. פז מספרת כי SSQ הפך למותג תרבותי של ממש בקרב הקהילה הזרה, עד כדי כך שילדים בני 6 כבר מזהים את עצמם כ”בייבי SSQ”. לא מדובר רק באירועי פשיעה נקודתיים, אלא בהתפתחות של תרבות רחוב אלימה שסוחפת אחריה גם ילדים צעירים מאוד וגם בני נוער מהקהילה הפיליפינית, השואפים להשתייך למותג הכנופיות המאיים.
המציאות הזו, שבה הפשיעה הופכת לזהות תרבותית ונודדת לשכונות המבוססות יותר, מציבה אתגר חדש ומורכב עבור רשויות האכיפה ותושבי העיר כולה.
