בעוד מדינת ישראל מתמודדת עם מחיר הדמים הכואב של המלחמה, בתוך לבנון התמונה נראית אחרת לגמרי מזו שמנסה חזבאללה לשווק לעולם ולציבור שלו. בראיון שנערך בערוץ TOV, משרטט הבלוגר ואיש התקשורת חליפה חליפה תמונת מצב מרתקת על מה שהוא מגדיר כהפסד מהדהד של ארגון הטרור השיעי, ומציע זווית ראייה שונה על ההישגים התודעתיים של צה”ל בצפון. לדבריו, הדיווחים על אחיזת חיילי גולני במבצר הבופור, לאחר יותר מ-20 שנה, אינם רק הישג צבאי טקטי אלא רגע של שבירה תודעתית עמוקה עבור הארגון. חליפה מציין בסיפוק כי חזבאללה מתקשה מאוד לדוורר את המציאות הזו לקהל שלו; בזמן שדוברי הארגון טוענים כי הם “מושכים את צה”ל למלכודת”, חשיפת התשתיות העצומות והרס מעוזי הטרור בנבטיה ובבינת ג’בייל מדברים בעד עצמם ומבהירים שדין דרום לבנון כדין עזה. אובדן השטחים הללו הוא, לשיטתו, השפה היחידה שחזבאללה מבין כהפסד מוחלט.

מעבר ללחימה הפיזית, חליפה מדגיש בראיון את השינויים החברתיים והפוליטיים הדרמטיים המתרחשים מתחת לפני השטח בלבנון. הוא מציג קול דרוזי מפוכח וטוען כי הרחוב הדרוזי בלבנון אינו מיוצג עוד על ידי ההנהגה הישנה של ווליד ג’ונבלאט, אותה הוא מגדיר כ”רקובה” ומשתפת פעולה עם הציר השיעי. לדבריו, סקרים וקולות מהשטח מעידים כי העדה הדרוזית, לצד חלקים נרחבים מהעדה הנוצרית, כמהים לשלום עם ישראל ושואפים להתנתק מהמודל של “לבנון הגדולה” שנכשלה תחת שלטון חזבאללה. הוא קורא למדינת ישראל לזנוח את הקונספציות הישנות ולחתור לבריתות אסטרטגיות עם המיעוטים הללו, מתוך הבנה ששלום אמיתי ניתן לייצר רק עם אלו שבאמת מעוניינים בו, ולא עם גורמים הממתינים לרגע של חולשה ישראלית כדי לתקוף.

חליפה מסביר כי האסטרטגיה האיראנית הנוכחית היא למשוך זמן ולהתיש את החברה הישראלית, אך ישראל צריכה לנצל את המומנטום כדי להביא לפירוק ה”בייס” השיעי מבפנים. הוא סבור שיש לייצר מנגנונים שיעודדו כניעה ומסירת נשק, ובכך לערער את האמון הפנימי בתוך שורות הארגון. למרות האיומים המטרידים כמו רחפני הנפץ, חליפה אופטימי לגבי היכולת של ישראל לשנות את פני האזור לטווח ארוך. הוא מסכם כי המחיר הכבד שישראל משלמת מחייב אותה לא להסתפק בעוד “סבב” של לחימה, אלא לחתור להכרעה ברורה שתעקור את איום הטרור מהשורש ותבצר את ביטחון הצפון לשנים קדימה, תוך ניצול הלחץ חסר התקדים בו נמצא חזבאללה כרגע.