במאמר דעה נוקב מציב אל”מ (במיל’) רונן כהן, לשעבר סגן ראש חטיבת המחקר באמ”ן, סימני שאלה קשים מול התנהלות הצבא ערב מתקפת השבעה באוקטובר. כהן חושף פער בלתי נתפס, לשיטתו, בין הדיווחים וההתרעות שהעביר הדרג הצבאי לדרג המדיני לבין המעשים בשטח, או ליתר דיוק, המחסור בהם. לדבריו, בעוד שחטיבת המחקר ואמ”ן טוענים כי “צלצלו בפעמונים” והזהירו את ראש הממשלה מפני מלחמה קרבה, בפועל לא ננקטה כל פעולה ממשית להכנת הצבא והמערך המודיעיני לתרחיש כזה.
כהן מותח ביקורת חריפה על מה שהוא מכנה “המשך השגרה” בתוך אמ”ן וחטיבת המחקר, גם כאשר הוצאו הערכות מצב מטרידות. הוא מצביע על מחדל עמוק בהיערכות המבצעית, במיוחד בגזרת הצפון ובגבול עזה, שם התגלה הצבא בבוקר השבעה באוקטובר עם סד”כ דל ביותר וללא קווי הגנה מסודרים. כהן מדגיש כי תורת הלחימה הצה”לית הבסיסית קובעת שקו מגע לעולם ייפרץ, ולכן יש צורך בבניית קווי הגנה עורפיים, עמדות טנקים ומכשולים, דבר שלא נעשה במשך שנים, למרות ההתרעות המודיעיניות כביכול.
התמונה שמצייר כהן היא של צבא שנותר שבוי בקונספציה לא רק במישור המחשבתי, אלא גם במישור הביצועי. הוא חושף כי רק חודש לאחר פרוץ המלחמה החלו בצה”ל לארגן מחדש את ההגנה בגבול הצפון בעזרת כוחות מילואים וציוד הנדסי כבד, פעולות שהיו צריכות להתבצע זמן רב לפני כן. העדויות הללו מעלות תהיות נוקבות לגבי האחריות של הדרג הצבאי הבכיר, שלא הצליח לתרגם את המידע המודיעיני שבידיו למוכנות מבצעית מינימלית בשטח.
