ד”ר חיים שיין מציג תמונה קודרת של הפוליטיקה הישראלית העכשווית, כשהוא טוען בנחרצות כי האידיאולוגיה שפעם הניעה את המערכת נעלמה כלא הייתה. לדבריו, אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות גורלית לעתיד המדינה, אך במקום לעסוק בשאלות מהותיות על דרכה של המדינה, הערכים שמובילים אותנו ומשמעות היותה מדינה יהודית ודמוקרטית, הדיון הציבורי הצטמצם לשאלות פרסונליות ולוויכוחים על אנשים. הוא מציין כי השמאל הישראלי, שבעבר דגל בערכים כמו צדק חברתי וסוציאליזם, זנח אותם לטובת מאבקים אישיים של “כן ביבי או לא ביבי”.
במרכז ביקורתו של שיין עומד הפער בסיקור התקשורתי והפוליטי בין דמויות שונות. הוא תוהה מדוע התקשורת מעמיקה לחקור את האידיאולוגיה של מנסור עבאס ומפלגת רע”מ, בעוד שביחס לדמויות כמו עופר וינטר, השאלה היחידה שנשאלת היא את מי הוא “ימליך” ובאיזה צד פוליטי יבחר. שיין מבקר בחריפות את מה שהוא מכנה “עולם השקר”, ומצביע על המעברים של פוליטיקאים בין מפלגות ואידיאולוגיות כהוכחה לכך שהאמת נעדרה מהמרחב הציבורי. למרות הדאגה העמוקה שהוא מביע מהמצב הנוכחי, הוא מוצא בנבואות על “ימות המשיח”, בהם האמת נעדרת, סוג של נחמה אירונית לכך שאולי שינוי גדול קרוב לבוא.
