בניתוח אסטרטגי נוקב, אלוף במיל’ יצחק בריק משרטט את מערכת הלחצים המורכבת המופעלת על נשיא ארצות הברית, תוך שהוא מדגיש את ההשלכות הדרמטיות של המתיחות מול איראן על הכלכלה העולמית ועל הזירה הפוליטית האמריקנית. בריק טוען כי המהלך האיראני לחסימת מצרי הורמוז טורף את הקלפים עבור הממשל האמריקני, שכן פגיעה כזו בנתיבי הסחר הימיים יוצרת זעזועים בכלכלה הגלובלית ומפעילה לחץ כבד מצד מדינות ערב ואירופה. לחץ זה מחלחל גם אל פנים ארצות הברית, כאשר הנשיא מבין כי המצב מאיים באופן ישיר על סיכוייו בבחירות האמצע, מה שמוביל אותו לשינוי כיוון אסטרטגי וחיפוש אחר הסדר שיבטיח יציבות פוליטית וכלכלית.
על פי הניתוח של בריק, המתווה המתגבש להסכם מול איראן כולל ויתורים אמריקניים משמעותיים, ובראשם הסרת הפיקוח על פיתוח טילים בליסטיים, מה שעלול להעניק לגיטימציה להתחמשות איראנית מאסיבית בתוך שנים ספורות. בריק מבקר בחריפות את ההתמקדות בצמצום כמות האורניום המועשר ל-60% בלבד, בעוד שאיראן מחזיקה בטונות של חומר מועשר ברמות נמוכות יותר, המהווה בסיס לפריצה מהירה לנשק גרעיני בעתיד. הוא מציין כי הוויתור על הפיקוח שהיה קיים בהסכמים קודמים מאפשר לאיראנים להאיץ את תוכניתם, בעוד העולם נותר תחת מצג שווא של הסדר.
הדילמה המרכזית, לדברי בריק, נעוצה בשאלת השליטה במצרי הורמוז. בעוד ארצות הברית אינה יכולה להרשות לעצמה שליטה איראנית קבועה בנתיב אסטרטגי זה, האיראנים רואים בו את ה”קלף החזק” ביותר שלהם ומסרבים לוותר עליו. המאבק הזה מוביל להתכתשויות הפוגעות במאגרי הדלק העולמיים ומציב את הנשיא האמריקני בפני הכרעה קשה: האם לצאת למתקפה כוללת שתמיט נזק כבד על איראן אך לא תכריע את המשטר הנתמך על ידי רוסיה וסין, או להמשיך במסלול של הסכמים שבריריים המעניקים לאיראן יכולת לצמוח מחדש ולהגיע לעצמאות גרעינית וצבאית מלאה. בריק מסכם כי המצב הנוכחי דוחף את האיראנים להאצת המרוץ לגרעין כאמצעי להגנה עצמית וביצור מעמדם האזורי.
