ד”ר מור אלטשולר משרטטת תמונה נוקבת של מוקדי הכוח באקדמיה הישראלית, תוך התמקדות בדמותו של פרופ’ אבי שגיא ז”ל. לדבריה, השפעתו של שגיא חרגה הרחק מעבר למחקר גרידא, ובאה לביטוי בשליטה כמעט מוחלטת על מסלולי הקידום והפרסום של חוקרים בתחומו. אלטשולר מציינת כי שגיא עמד בראש כתב עת אקדמי והוצאת ספרים יוקרתית, ובכך הוא החזיק בכוח לקבוע מי יזכה להכרה ומי יישאר בשוליים. המנגנון הזה, לדבריה, יצר מצב של “יישור קו” אידאולוגי, שבו חוקרים נמנעו מלהביע עמדות המנוגדות לדעתו של העורך כדי לא לפגוע בסיכוייהם להתפרסם ולהתקדם בדרגות האקדמיות.

מעבר לשליטה בפרסומים, אלטשולר מדגישה את השפעתו של שגיא על החלטות הרות גורל עבור אנשי סגל, כמו קבלת קביעות, יציאה לשבתון במוסדות נחשקים והמלצות לקידום לפרופסורה. היא מזכירה כדוגמה את מעורבותו בניסיון לאפשר ליאיר לפיד ללמוד לדוקטורט ללא תעודת בגרות, כמהלך שממחיש את היקף השפעתו והקשרים שבין האקדמיה לפוליטיקה. בסיכומו של דבר, אלטשולר מתארת מערכת שבה הכוח האקדמי מרוכז בידיים מעטות, מה שעלול להוביל לדיכוי חופש המחשבה ולקידום של אג’נדה אחידה על חשבון פלורליזם מחקרי.