הידיעה על כך שבני משפחתו של ראש השב”כ, רונן בר, תרמו לקמפיין הפוליטי של חבר הכנסת גדי אייזנקוט, מעוררת סערה וביקורת נוקבת מצד משפחות חטופים ופעילי ציבור. צביקה מור, אביו של איתן החטוף בעזה וממייסדי פורום “תקווה”, מגדיר את החשיפה כ”פצצה” שלדבריו הציבור טרם עיכל את מלוא משמעותה. לטענתו של מור, הקשר הזה אינו מקרי ומצטרף לניסיון רחב יותר של גורמים בתקשורת ובמערכת הביטחון להסיר את האחריות הישירה למחדל ה-7 באוקטובר מהדרג המבצעי ולהטילה באופן בלעדי על הדרג המדיני. מור מדגיש כי בעוד שהממשלה נושאת באחריות כוללת, האחראים הישירים לביטחון הגבולות, ובראשם ראש השב”כ, הרמטכ”ל וראש אמ”ן, הם אלו שאמורים היו להוות את קו ההגנה האחרון, בדומה לשומר בפתח בית ספר שאינו יכול להאשים את המנהל אם התרשל בתפקידו בזמן אמת.

במרכז הביקורת עומד החשש מניגוד עניינים מובנה סביב הקמת ועדת חקירה ממלכתית. מור טוען כי המבנה הנוכחי של החוק, המעניק לבית המשפט העליון את הסמכות למנות את חברי הוועדה, פסול מיסודו במקרה הנוכחי. לדבריו, מערכת המשפט עצמה צריכה להיחקר על מעורבותה ועל פסיקות עבר שהשפיעו על היערכות הביטחונית סביב רצועת עזה, כגון ההחלטות בנוגע להפגנות על הגדר ב-2018. במצב שבו חלק גדול מהעם אינו נותן אמון בבית המשפט וחלק אחר אינו מאמין לממשלה, מור ופורום “תקווה” מציעים חלופה בדמות “ועדת חקירה לאומית שוויונית”. לפי ההצעה, הרכב הוועדה ייקבע באופן שווה על ידי הקואליציה והאופוזיציה, כך שכל אזרח במדינה יוכל להרגיש מיוצג ולקבל את מסקנותיה כחקר אמת נטול פניות פוליטיות.

הדברים נאמרים על רקע תחושת דחיפות של המשפחות להבטיח שחקירת המחדל לא תהפוך לכלי ניגוח פוליטי אלא לתיקון עומק במערכות הביטחון והמשפט בישראל. מור מבהיר כי המאבק על דמותה של ועדת החקירה הוא למעשה מאבק על האמון הציבורי ועל היכולת של מדינת ישראל להשתקם מהאסון הנורא, תוך הבטחה שהאחראים לכישלון המודיעיני והמבצעי ייתנו את הדין באופן מלא ושקוף.