הפגישה הממושכת שהתקיימה בירושלים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין ג’ארד קושנר, חתנו ושליחו של הנשיא טראמפ, מסמנת שינוי כיוון משמעותי במאמצים הדיפלומטיים סביב עתיד רצועת עזה. במשך ארבע שעות דנו הצדדים בפרטי המתווה החדש, כאשר המסר המרכזי שיצא מהחדר ברור וחד-משמעי: ביטחון ישראל עומד מעל לכל, ופירוז הרצועה מנשקה הוא התנאי המוקדם וההכרחי לכל צעד עתידי. מדובר בעמידה איתנה על עקרונות היסוד של הציונות וההגנה על העם היהודי בארצו, תוך הבהרה כי לא תהיה נסיגה של כוחות צה”ל ללא הבטחה מוחלטת שארגון הטרור חמאס אינו מהווה עוד איום.
השיחות המרתוניות נערכו בהשתתפות נציגים בכירים ממועצת השלום, בהם ניקולאי מלאדנוב, ראש הממשלה הבריטי לשעבר טוני בלייר ושגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי. הנוכחות של דמויות בעלות משקל בינלאומי כה רב מעידה על הרצינות שבה רואה הממשל האמריקני את הצורך בפתרון שורשי לבעיית הטרור בעזה. הפגישה החלה בשיחה אישית בין נתניהו לקושנר, ולאחר מכן הורחבה לצוותים המקצועיים, מה שמדגיש את האמון והקשר ההדוק בין ירושלים לבית הלבן במאמץ המשותף להבטיח יציבות אזורית.
במרכז ההסכמות עומדת הקמתן של שתי קבוצות עבודה ייעודיות שיפעלו במקביל אך בסדר עדיפויות ברור. הקבוצה הראשונה והחשובה ביותר תתמקד בפירוז ופירוק הרצועה מנשק. משרד ראש הממשלה הבהיר כי ישראל והמועצה הסכימו שפירוז זה חייב להיות מהיר ולהסתיים במלואו לפני שניתן יהיה להתחיל בכל תהליך של שיקום. זוהי דרישה מוסרית וביטחונית ראשונה במעלה, המונעת את הטעות של העבר שבה חומרי בניין וסיוע הומניטרי הופנו לבניית מנהרות טרור וייצור רקטות.
הקבוצה השנייה תעסוק בהכנות לשיקום האזרחי, תוך התמקדות בנושאים דחופים כמו תברואה, מים נקיים ובריאות הציבור. עם זאת, הפעילות של קבוצה זו מותנית באופן ישיר בהתקדמות של קבוצת הפירוז. הגישה הישראלית, שקיבלה גיבוי מלא מקושנר וצוותו, קובעת כי אין טעם בבנייה מחדש כל עוד האיום הצבאי של חמאס שריר וקיים. רק לאחר שארגון הטרור ימסור את נשקו להשמדה, ניתן יהיה לדבר על עתיד אזרחי לרצועה.
אחד החידושים המשמעותיים ביותר שעלו בשיחות הוא ההסכמה על מינוי גנרל אמריקני שיפקח באופן ישיר על תהליך פירוק חמאס מנשקו. מדובר בצעד שנועד להבטיח כי הפירוז לא יהיה רק הצהרה על הנייר, אלא תהליך פיזי ומפוקח בשטח. המעורבות האמריקנית הישירה בדרג צבאי מעניקה לישראל את הביטחון שהתהליך יתבצע ללא פשרות, תוך הצבת סטנדרטים מחמירים של אימות והשמדת אמצעי לחימה.
הרקע לפגישה בירושלים הוא סבב שיחות שקיים קושנר קודם לכן בקהיר עם נציגי חמאס, ובראשם חליל אל-חיה. בשיחות אלו הובהר לארגון הטרור כי עליו לבחור בין התפרקות מנשקו לבין המשך הלחץ הצבאי הישראלי בגיבוי בינלאומי. גורמים במועצת השלום ציינו כי אם חמאס יסרב למסור את נשקו, ישראל תקבל יד חופשית וגיבוי מלא לפעול בכל האמצעים הנדרשים כדי להשיג את מטרות המלחמה. מדובר באולטימטום ברור שאינו משאיר מקום לספקות.
החשש מאסון תברואתי ברצועה משמש כזרז לשיחות, אך הוא אינו בא על חשבון הביטחון. ישראל מבינה את הצורך במניעת מגפות שעלולות לסכן גם את אזרחי ישראל ואת חיילי צה”ל, ולכן הסכימה לבחון פתרונות הומניטריים נקודתיים. עם זאת, המדיניות נותרה עקבית: הסיוע האזרחי הוא כלי להשגת הפירוז, ולא מטרה העומדת בפני עצמה. השליטה הביטחונית הישראלית תישמר כל עוד התהליך לא הושלם לשביעות רצונה המלאה של מערכת הביטחון.
במהלך הביקור בישראל, נפגשו קושנר ומלאדנוב גם עם הנשיא יצחק הרצוג. בבית הנשיא הדגישו את החשיבות של הבטחת עתיד בטוח יותר לכל עמי האזור, תוך מתן דגש על ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. הנשיא שיבח את המאמצים של ממשל טראמפ וצוותו להביא ליציבות, וציין כי השלבים הבאים בעזה חייבים להבטיח שאירועי העבר לא יחזרו על עצמם. בניגוד לפגישה עם נתניהו שנערכה הרחק מעין המצלמות, הפגישה בבית הנשיא לוותה בתיעוד רשמי, מה שמעיד על הרצון לשדר אחדות לאומית מול האתגרים המדיניים.
ההסכמות החדשות מהוות למעשה דחייה של מתווה 15 הנקודות הקודם שנדון בקהילה הבינלאומית, אשר לא נתן מענה מספק לדרישות הביטחון הישראליות. נתניהו עמד על כך שכל נסיגה של צה”ל תהיה מותנית בתוצאות בשטח ולא בלוחות זמנים שרירותיים. העיקרון של “פירוז תחילה” הוא ניצחון אסטרטגי לישראל, המעגן את זכותה להגנה עצמית כערך עליון בכל הסדר עתידי.
במישור המעשי, קבוצות העבודה צפויות להתחיל את פעילותן באופן מיידי. המשימה המוטלת עליהן היא לגבש מנגנונים טכנולוגיים ומבצעיים לפיקוח על המעברים, בדגש על מניעת הברחות נשק. ישראל דורשת פיקוח הדוק, כולל שימוש באמצעי סריקה מתקדמים ובינה מלאכותית, כדי להבטיח ששום ציוד דו-שימושי לא יגיע לידי גורמי טרור. המעורבות האמריקנית והבינלאומית בניהול המעברים אמורה לספק את המעטפת הלוגיסטית, בעוד שישראל שומרת לעצמה את זכות הווטו הביטחונית.
הדינמיקה האזורית משחקת תפקיד מפתח במהלך זה. מדינות ערביות מתונות עוקבות מקרוב אחר ההתפתחויות, כאשר חלקן צפויות לקחת חלק במימון ובניהול האזרחי של הרצועה ביום שאחרי חמאס. עם זאת, התנאי הישראלי לפירוז מוחלט מהווה אבן בוחן גם עבורן. ישראל מבהירה כי שיתוף פעולה אזורי יתאפשר רק במציאות שבה עזה אינה מהווה עוד בסיס לטרור איראני או אסלאמיסטי קיצוני.
הלחץ הבינלאומי על חמאס גובר, כאשר גם בוושינגטון מבינים כי ללא פירוק התשתית הצבאית של הארגון, כל השקעה בשיקום תרד לטמיון. ג’ארד קושנר, המביא עמו את הגישה העסקית-מדינית של הנשיא טראמפ, רואה בפירוז צעד הכרחי ליצירת “עזה חדשה” שתוכל להשתלב במרחב מבלי לאיים על שכנותיה. עבור ישראל, מדובר בהזדמנות היסטורית לעצב מחדש את המציאות הביטחונית בדרום, תוך ניצול הגיבוי האמריקני חסר התקדים.
למרות האופטימיות הזהירה בדרג המדיני, במערכת הביטחון נערכים לכל תרחיש. ההבנה היא שחמאס לא יוותר על נשקו בקלות, וכי ייתכן שיידרש לחץ צבאי נוסף כדי לאכוף את ההסכמות. הגיבוי הבינלאומי שהובטח לנתניהו במקרה של סרבנות פלסטינית הוא כלי אסטרטגי רב עוצמה, המאפשר לצה”ל להמשיך במשימתו עד להשגת הכרעה מוחלטת. אין כוונה לעצור באמצע הדרך או להתפשר על ביטחון תושבי העוטף והמדינה כולה.
השיח על פירוז עזה אינו רק עניין טכני של איסוף נשק, אלא תהליך עמוק של דה-רדיקליזציה. ישראל עומדת על כך שהשיקום יכלול גם שינוי במערכת החינוך ובהסתה ברצועה, כדי להבטיח שהדור הבא לא יגדל על ברכי השנאה והטרור. זהו חלק בלתי נפרד מהתפיסה הלאומית הרואה בביטחון שילוב של עוצמה צבאית וחוסן מוסרי. המאבק על עתיד עזה הוא למעשה המאבק על זכותו של העם היהודי לחיות בביטחון בארצו, ללא איום של השמדה.
לסיכום המפגש, ניתן לומר כי ירושלים ווושינגטון מציגות חזית אחידה ובלתי מתפשרת. הדרך לשיקום עזה עוברת דרך פירוק מוחלט של תשתיות הטרור, וכל ניסיון לעקוף תנאי זה ייתקל בחומה בצורה. ראש הממשלה נתניהו ממשיך להוביל קו תקיף המציב את האינטרס הישראלי בראש סדר העדיפויות, תוך רתימת המעצמה הגדולה בעולם לטובת מטרותיה הביטחוניות של ישראל.
בסופו של יום, ההסכמות שהושגו בירושלים משקפות את העמידה האיתנה על האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. הניסיון לכפות פתרונות מדיניים לפני הבטחת השקט הביטחוני נדחה על הסף, ובמקומו הוצב מודל ריאליסטי הדורש קודם כל את הכרעת הטרור ופירוקו. זוהי הדרך היחידה להבטיח כי מדינת ישראל תמשיך לשגשג כמדינת הלאום של העם היהודי, ללא איום מתמיד מעבר לגבול, תוך שמירה על ריבונותנו וביטחוננו לדורות.















